עקתא להן מבריא [צרה זו למה נבראת]? אמר להון: א"כ 'צנה ואלפים כלם, [וגם בהמות ש-די]' (שם:ח) למה נבראו? 'צפור שמים ודגי הים' (שם:ט) - למה נבראו? משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך שמלאו?" כלומר, בלי "אורח", היינו בריה שיכולה להבין ולהעריך ולהוקיר את גדלות הטוב והקדושה שיצר הקב"ה ובכך את טובתו וקדושתו של הקב"ה בעצמו, איזו תועלת יש בכלל בטוב, ובקדושה ובעולם עצמו? והרי כל אלה [[ה]] יישארו כמו אומנות או תמונה נהדרת להפליא או כסמפוניה מרהיבה, שאין עין לראותה ואין אוזן לשמוע את מתיקות ניגונה (ובאמת, כל האומנות והיופי החומרי שבעולם, נבראו רק כדי לסמל את היופי וההדר הנפשי וכדי להוסיף לאדם הבנה וידיעה כמה גדול הוא הקב"ה; שכשם שברא הקב"ה יופי והדר חומרי שניתן לחוש וליהנות מהם על ידי חושיו החומריים, כך ברא הקב"ה יופי והדר נפשי - קדושה והתרוממות, להנאת האדם שיעריך אותם ויעשם חלק מנפשו הפנימית; ולכן מה נאה ומה יאה לאדם ליהנות מפלאי הטבע ומיופי האומנות והשירה, שמהם יכיר את יפהפיותה של הגדלות הנפשית והנשמתית של דרכי ה'; וברור, שזה בתנאי שלא יעשה את היופי החומרי עיקר, כאשר כל כולו לא נברא אלא לסמל את העיקר - דרכי ומצוות ה').

לכן, לאחר שברא הקב"ה את "מגדלו", את העולם כולו עם הדרו ותפארתו החומרי והנפשי, ברא את שיא התכלית - האדם - שרק הוא מסוגל להעריך את העולם ואת יוצרו ועל ידי זה להשפיל את עצמו ולכוף את יצרו לפני מלך מלכי המלכים.

ובכן, זה שורש הרע של ימינו, ואין תפקיד יותר גדול וחשוב וחיוני מאשר לעקור את השורש הזה, שורש פורה ראש ולענה. כי ללא עקירת השורש של חדירת תרבות הזרה לתוכנו, ישארו בתורה כל המחשבות הזרות של שקר וזיוף וסלוף ושל שעטנז איום שהסתננו לתוכנו, ועל כן צו השעה הוא להחזיר את התורה לאמיתה על ידי ביעור הרע מקרבנו, עקירת המושגים הזרים והנכרים של התרבות הזרה.

זה תפקידם של ישראל - לחזור לאמת הטהורה של תורת ה', לדעת את ה' כאלקים, יחיד ומיוחד ואחד, ולהפיץ ידיעה זו בקרב הגוים כולם, כדי שיקבלו כל העמים ברחבי תבל את עול מלכותו ואת דרכיו ומדותיו הגדולות והנעלות שהן דרכי האמת לאמיתה, והקדושה לקדושתה, שיא הזיו, ההדר, ההוד, והיופי שביופי. תכלית הבריאה היתה לברוא בריה שתהיה שונה מכל שאר הבריות שבעולם. לא כחיות וכבהמות וכעופות שאינם מסוגלים לכבוש את יצרם ושמטבעם משועבדים הם ליצרם החומרי ושכל חייהם מרוכזים סביב הצורך להשביע את תאותם, והרי איך יגיע לאלה עונש כאשר אין להם בחירה אלא תפקיד בהמי? וגם לא כמלאכי השרת שבכלל אינם מסוגלים לטעום מיצר רע שאינו נמצא כלל וכלל בתוכם. ואם כן איך יגיע להם שכר כאשר אין להם בחירה אלא תפקיד טבעי של קדושה וטוב גרידא? הבריה ההזאת, האדם, היא יחידה במינה, בלעדית, שונה מכל שאר היצירות שיצר הקב"ה, בזה שבתוכה נמצא אמנם יצר אך גם הכח הנפשי והאומץ הרוחני להתגבר עליו ולמשול בו -ואיזו גדלות ואיזו התרוממות יש בזה! וזה היה המסר הגדול של הקב"ה לקין (בראשית ד:ז): "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו".

ואמרו חז"ל (לקח טוב, בראשית ד:ז): "כל תשוקתו וחיבתו של יצה"ר אינו אלא עליך, ואם אתה רוצה תמשול בו". וכן (ספרי, עקב מה): "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, בראתי לכם יצר הרע, בראתי לכם תורה תבלין. כל זמן שאתם עוסקים בה, אינו שולט בכם, שנאמר (בראשית ד:ז): 'הלוא אם תיטיב שאת'. ואם אין אתם עוסקים בתורה הרי אתם נמסרים בידו, שנאמר (שם): 'ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ'. ולא עוד, אלא שמשאו ומתנו בך, שנאמר (שם): 'ואליך תשוקתו'. ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: 'ואתה תמשל בו'". איזה תפקיד, ואיזה ייחוד ניתן לאדם! שיא הבריאה, היהלום שבכתר היצירה.

וכך אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ח:ה-ז,י): "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו... ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ". כלומר, מצד אחד "מה אנוש כי תזכרנו" - אדם שיסודו מעפר וסופו לעפר, שנמשל כחרס הנשבר וכציץ נובל שאפילו היתוש קדמו בבריאה. ומאידך "ותחסרהו מעט מאלקים", לא רק שהגבהת אותו עד שהוא כמעט הגיע לעליונים, למלאכים שיש להם קדושה וטהרה וידיעת ה', אלא למעשה - בזה שלא הגיע לדרגה של מלאכים ונשאר בו יצר הרע, דוקא בזה גדול הוא מהמלאכים כי יש בו גם יצר הרע וגם היכולת להתגבר עליו ולשעבד את עצמו ואת גאותו והאנוכיות שלו לצווי ה', ואין בעולם דבר גדול מזה. [[ד]] ולשם כך נברא העולם - רק לאדם. וזאת כוונת חז"ל (שבת פח:): "בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע! מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו... 'מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים' (תהלים שם) [כלומר, על השמים תן הודך ולא על הארץ, לאדם]". וממשיכים שם חז"ל ומביאים את תשובתו של משה רבינו ע"ה למלאכים, ותמציתה היא: [וכי]" קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם [שאתם צריכים את התורה כתבלין נגדם]? מיד הודו לו [המלאכים] להקב"ה, שנאמר (תהלים שם): 'ה' אדוננו, מה שמך [בכל הארץ]', ואילו 'תנה הודך על השמים' לא כתיב [כאן, כמו שנאמר קודם בתחלת הפרק]". ואכן אמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר, פרק יא): "ועמד אדם על רגליו והיה מסתכל כלפי מעלה ומטה... וראה כל הבריות שברא הקב"ה, התחיל מפאר לשם בוראו, ואמר (תהלים קד:כד): 'מה רבו מעשיך ה'!' עמד על רגליו והיה מתאר בדמות אלקים. ראו אותו הבריות ונתיראו. כסבורין שהוא בוראן ובאו כולם להשתחוות לו. אמר להם ... בואו. אני ואתם נלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו מי שבראנו לפי שהעם ממליכין את המלך ואין המלך ממליך את עצמו, אם אין העם ממליכין אותו. הלך אדם לעצמו והמליך אותו ראשון וכל הבריות אחריו ואמר (תהלים צג:א): 'ה' מלך גאות לבש'". ועוד אמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר, פרק ג): "אם אין צבא ואם אין מחנה למלך, על מה הוא מולך? ואם אין עם מקלסין למלך אי זה הוא כבודו של מלך?" ובכן, האדם נברא להבחין בגדלותו וברוממותו של הקב"ה, ומתוך אהבה זו שתצמח מהכרת הדרתו של הקב"ה, יתכופף ויכנע וישתעבד לו באהבה ובחדוה, וימליכנו כמלך על כל העולם כולו, וידבק במדותיו ובדרכיו ויתדמה לו.עוד אמרו חז"ל (בראשית רבה ח:ו): "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולם! 'מה אנוש כי תזכרנו...' (תהלים ח:ה) -הדא

הלימוד היום - יום חמישי, כ' מר חשוון, מעמוד ג' "ובכן זה שורש הרע של ימנו.." עד תחילת עמוד ה' " ..לפני מלך מלכי המלכים" (כל 2 עמודים = דף אחד)

מצ"ב הדף והקלטת השיעור

מוזמנים לעזור לנו לשתף ולהזמין חברים חדשים :

לקבוצה בווצפ - https://chat.whatsapp.com/Bk3fzWZn1ZRErbnozYXFSN

לערוץ בטלגרם - https://t.me/orharaayondafyomi

"וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" (הושע ב:כב).לדעת שאכן קיים בורא העולם ושאכן הוא אלוקי צבא-ות, אלוקי ההיסטוריה והאמת - ידיעה זו היא האמונה.לדעת את ה' הוא לעמוד ברגשי אימה, באותו רטט שאנו מכנים יראת שמים, כעבד בפני רבו.ובאותה אהבה עזה ונהדרת שאנו מכנים אהבת ה', כבן כלפי אב ואם. ידיעת ה' היא הכרת המציאות האמיתית, שה' יתברך הוא מקור החכמה והתבונה והאמת וגם כל יכול, ועל כן חובה לקבל בהכנעה מוחלטת את עול מלכותו, וללמוד ולהבין ולדעת את דרכיו ומחשבותיו ואכן ידיעת ה' וידיעת דרכיו ומחשבותיו ושעבוד האדם למצוותיו ודרכיו של הקב"ה - היא תכלית האדם, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל. והנה, נגע הצרעת של ימינו הוא כניסת טומאת התרבות הזרה של הגוים והנכרים לתוך המחנה הקדוש של ישראל.

חדירת המחשבות והדעות הנפסדות של התרבות הזרה היא הפסל שהוכנס להיכל, ששם מותר רק ארון העדות, שלוחותיו מעידים על אחדות ויחוד הקב"ה, שהוא ומחשבותיו ודעותיו נשגבים לבד. רבבות ויותר - אין ספור - מעם ישראל נכבשו על ידי הרעיונות והמושגים הפסולים של התרבות הזרה, שלקחה בשבי את שכלם ומוחם, ואכן זרחה הצרעת במצחם, וכן היא כוונת המקרא בעוזיהו המלך, האומר (דברי הימים ב כו:טז,יט): "וכחזקתו, גבה לבו עד להשחית, וימעל בה' אלקיו, ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת... והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה'...".

התרבות הזרה של הגוים שישראל חיו ביניהם בגלל הגלות [[ג]] הארורה שהשחיתה את נפש היהודי שהיה קרבן להשפעתה וששאב ממימיה הרעים, לא רק הביאה את העם לידי כפירה ומעילה, אלא גם סילפה ועיוותה את טהרת התורה ואת תמימותה ואת אמיתותה, בזה שהכניסה את מחשבותיה ומושגיה העקומים והזרים גם לתוך לבותם ומוחם של יהודים טובים ותמימים, ולומדי תורה

{א} יסוד היסודות וראשית תורת האדם, שידע מה תפקידו בעולם, ושיתבונן מה הן דרכי ה' יתברך, רעיונותיו ומדותיו שבהם ידבק האדם כדי להגיע לתפקידו. והעיקר - שיקבל על עצמו עול מלכות שמים, את ריבונותו, אדנותו ומלכותו הבלתי מעורערת של הקב"ה, מלך מלכי המלכים, וידבק בכל דרכיו ומצוותיו שהן אמת ואמונה, בל יעבור, ללא סטייה וללא הירהור אחרי אמיתות מדותיו ודרכיו, וכעבד לפני אדונו ומלכו.

פעמיים באהבה, בכל יום תמיד, אומרים ישראל בקריאת שמע: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, על לבבך". והכוונה הברורה והאזהרה הצלולה בזה היא, שהדברים האלה, מצוות ה', יהיו "מעל לבבך", מעל ליצרך, ובגדר: "עשה רצונו כרצונך..." (אבות ב:ד). זאת היא מצות המצוות, יסוד המבנה התורני, אתחלתא דגאולת האדם מהבהמיות, ראשית שבירת האנוכיות וה"יש" שבו, שזה שורש הרע בעולם, כאשר שבירתו מהווה את תחילת התעלותו לקדושה, שהיא תכלית האדם. כפיפת הראש והאנוכיות תחת עול מלכות ה', והנכונות להידבק בו ולסור למרותו ולמלכותו באופן מוחלט, הן התנאי המוקדם להגיע לקדושה השלמה המכוונת מאת ה' יתברך. וזאת כוונת המלים בתפלת שחרית: "אשרי איש שישמע למצוותיך ותורתך ודברך ישים על לבו", היינו מעל לבבו, וכן הספרי (ואתחנן לג): "'והיו הדברים האלה... על לבבך' (דברים ו:ו)- למה נאמר? לפי שהוא אמר (שם) 'ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך'... איני יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה, תלמוד לומר 'והיו הדברים האלה... על לבבך', תן הדברים האלה על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו". ובדבקות עצמה טמון יסוד בריאת האדם, שעצם הדבקות, ההכנעה, וביטול ה"יש" של האדם הוא תכליתו בעוה"ז, ומאידך, מלבד שעצם הדבקות כשלעצמה היא תכלית האדם, בזה שהולך בדרכי ה' המסויימות והמיוחדות, האמיתיות והקדושות, הוא אכן קובע ויוצר אמת וקדושה בעולם. שהרי הקב"ה הוא מקור החכמה והעוז, כולו אמת, כולו צדק וחסד, כולו טוב, שלמות האמת והקדושה. ובכן, עלה במחשבתו להגשים ולהביא למציאות את האמת והשלמות והטוב והצדק והחסד והנוי והיופי שטמונים בתוך חכמתו וגדולתו ותפארתו וערכיו ודרכיו. ועל כן החליט לברוא עולם על פי התורה - עולם שכולו טוב. וכך אמרו חז"ל (ויקרא רבה כג:ג): "העולם כולו לא נברא אלא בשביל תורה".

וכן (בראשית רבה א:א): "'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום' (משלי ח:ל)... התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה". וכן אמרו (שיר השירים רבה ב:[ב]ג): "העולם לא נברא אלא בשביל ישראל". כי ישראל הוא בחירת ה' להמשיך את התפקיד שנתן בראשית לאדם הראשון וכמו שנבאר בע"ה. ואם כן, כאשר האדם וישראל מזניחים את התורה ודוחקים את רגליה מן העולם, אין בכלל סיבה לקיומו של העולם. ואכן אמרו חז"ל [[ב]] (שבת פח.): "מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימים, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". תכלית העולם וסיבת בריאתו וקיומו היא להביא את כל יצורי עולם לידיעת ה' יתברך, כדי שיספרו את תהילתו וישירו את הודו וגדולתו ובכך לכוף את יצרם ולשעבד את גאוותם, ולהפוך את ה"יש" שבהם ל"אין", ולהידבק במדותיו ובמצוותיו כדי שיתדמו אליו במידת האפשר. וכך אמר ישעיהו הנביא (ב:יא): "עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא". וכך אמרו חז"ל (אליהו רבה א): "ואח"כ ברא אדם והביאו לעולם, ולא בראו אלא על מנת שיעבדנו בלב שלם ולמצוא קורת רוח ממנו ומתולדותיו אחריו עד סוף כל הדורות". וכך מסיים דוד המלך ע"ה את ספר תהלים (קנ:ו): "כל הנשמה תהלל י-ה, הללוי-ה". וכן (שם ק:א-ג): "הריעו לה' כל הארץ, עבדו את ה' בשמחה, באו לפניו ברננה, דעו כי ה' הוא אלקים...". וכל בחירתו של ישראל כעם ה', עם סגולה ונבחר, באה רק כדי שישראל ידע כי אכן "ה' הוא אלקים, הוא עשנו ולו אנחנו, עמו וצאן מרעיתו" (שם), וכן (שם קמה:כא): "תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד", כך שנהלל י-ה ונספר את תהלות ה', עד שכל העמים יושבי תבל יכירו וידעו כי ה' הוא האלקים, ויכרעו לו ברך וישתחוו להוד מלכותו, ויקבלו עליהם עול מלכות שמים, ובכך ישברו וישעבדו לפניו את יצרם ואת גאותם . וכך אמר הנביא (ישעיהו מג:כא): "עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו...". מציאות ה' והאמונה בו הוא יסוד היסודות, וממנו בהכרח נובעת הדרך אשר ילך היהודי בה. מצות המצוות היא לדעת את ה', וכן פותח הנשר הגדול הרמב"ם את ספרו הגדול, המשנה תורה: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו". ועל זה נצטוו העד - האדם, והעדה - ישראל, להעיד כל ימי חייהם.

אור הרעיון הדף היומי - מתחילים מחדש! ברוכים הבאים לכל המצטרפים החדשים🎊**
הלימוד היום - י"ט מר חשוון, מעמוד א' "יסוד היסודות.." עד עמוד ג' " ולומדי תורה" (כל 2 עמודים = דף אחד)

הלימוד לעילוי נשמת: אברהם בן הינדה ז"ל

מצ"ב הדף והקלטת השיעור

מוזמנים לעזור לנו לשתף ולהזמין אהה חברים חדשים:

לקבוצה בווצפ - https://chat.whatsapp.com/4NjguMPYmlCE5E7qhodL8A

טלגרם - https://t.me/orharaayondafyomi

ואם תשאל, וכי לא יתקוממו הגוים נגד זה? וכי לא יחר אפם, וכי אין זו "התגרות" בעמים? סביר להניח שאכן כך יהיה. אך האם בגלל זה נפחד ונירתע? וכי לא ידע הקב"ה כאשר ציווה עלינו את המצוות הללו, שאכן תהיה תגובת זעם מצד הגוים? וכי נמנע הוא, משום כך, לצוות אותן עלינו? וכי מדובר בעם ישראל היושב כולו עדיין בחרפת הגלות ובשפלותה, ששם רדף אותנו קול עלה נידף? הלא הקב"ה החזירנו לארצנו, כשלב ראשון של הגאולה, וכדי לקדש שם שמים ולהעניק לנו את האפשרות להמיר יגון בשמחה ע"י בטחון בו וע"י קידוש שמו ללא פחד הגוים. הירא מן הגוים בשר ודם, אינו בוטח בה', ומי שחושב שגאולה מהירה ונהדרת תוכל לצמוח בכרם הבאושים של פחד מהגוי וחילול השם, לא קרא ולא שנה ולא למד - ואל ילַמֵד.

"מי לה' אלי" (שמות לב:כו), קרא משה רבינו למראה העגל, וההתקרבות של בני לוי היתה בתנאי שיקריבו את עצמם, שיהיו מוכנים לקדש שם שמים ע"י מסירות נפש. נאמר שם (שם:כז): "ויאמר להם: כה אמר ה' אלקי ישראל, שימו איש חרבו על ירכו, עִברו ושובו משער לשער במחנה, והִרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו". הוי, כמה קשה וכמה אכזרי לאדם למלא אחר ה' במסירות נפש כזאת; אך רק כך יקדש את שם ה' ויביא את הגאולה. וכבר הבאנו לעיל את דברי חז"ל (ברכות כ.): "אמר ליה רב פפא לאביי, מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא? אי משום תנויי, בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי.... ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן. אמר ליה, קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם".

כך היא דרכה של הגאולה, רק בקידוש השם, וקידוש השם אינו אלא ע"י מסירות נפש.