מדינת ישראל יושבת על המשאב הכי נדיר והכי נדרש בעולם ב-50 השנים הבאות.
לכן, אחרי שנחלץ מהמשבר הקשה, ישראל צפויה לזינוק של דורות!??

גיבור ישראל רונן גבאי משדרות.

כפי שגדלתי על גבורת מאיר הר-ציון ומכתבי יוני, אני רוצה שילדיי יגדלו על מורשת הגבורה של רונן גבאי משדרות וחבריו.

רונן הוא הרבש״צ של שדרות. איש צנוע ורחב-לב.
בערך חודש וחצי לפני ה-7/10 מערכת הביטחון אספה את כל הנשקים של חברי כיתת הכוננות (למה!!?) כך שבאותו הבוקר של שמחת תורה היה עליו אקדח בלבד.

ב6:20 עם מטח הרקטות הראשון הוא התארגן ויצא החוצה.

עם כניסת מחבלים לעיר הוא נתקל בהם וניהל אש עם האקדח שלו.
אחד השוטרים נפצע, אז רונן נטל ממנו את רובה הm-16.

הוא הגיע לאזור בניין משטרת שדרות כשהוא שומע זעקות של ילדה קטנה ״הצילו״.
אתם מכירים את הארוע, של ליה ורומי בנות 6 ו-4 שהוריהם נרצחו.
היה זה רונן שהגיע לאוטו שלהם תחת אש, וחילץ אותם למקום בטוח והציל את חייהן.

אז, רונן יחד עם אמיר כהן, מפקד מחוז דרום של המשטרה (איש שאני אוהב אישית), נכנסו למתחם המשטרה, רק שניהם (!) ונלחמו בעשרות מחבלים, וחיסלו מעל עשרה מהם.

2 מול עשרות.
רונן המשיך בלחימה עד שנפצע מפגיעת כדורי 7.62 בירך ובכתף ואיבד המון דם.

בפעולותיו אלו, רונן גבאי הציל חיים של עשרות ואולי מאות תושבי העיר.

יש לנו עם של אריות??

זו לא גזירה מהשמים.

המצב בו אויבינו יורים עלינו מכל עבר כי הם איבדו את הפחד מאיתנו אינו נורמלי ואינו הכרח המציאות.
אסור להתרגל אליו.

המצב בו הגליל העליון ריק מתושביו כבר תשעה חודשים בגלל ירי חזבאללה, הרוגים ופצועים שלנו בצפון ובגולן והחות׳ים מעזים לירות על אילת ולהרוג אזרח ישראלי בלב תל אביב,
המצב הזה לא נורמלי ולא יימשך לנצח.

עם ישראל יביא לשינוי, וישראל עוד תשוב לעצמה.
עוד נדע ימים בטוחים וטובים.

שבת שלום.

פגשתי מאות בוגרי ולוחמי לוטר בערב הוקרה מיוחד עבורם.
רוב היושבים בקהל לחמו בחוד החנית ב-7 באוקטובר.

יחידת הלוט״ר איבדה חמישה לוחמים בקרבות.

ה7 באוקטובר מספר סיפור שיש לו שני חצאים.
חצי אחד הוא הכשל המוסדי- מדינתי הקולוסלי. והחצי השני הוא מה שכיניתי כבר ב-8 באוקטובר, ״עם של אריות״ שהתגלה.

לא ידענו כמה הדור הצעיר הוא חזק.
חזק פיזית וחזק נפשית.
העובדה שאלפי לוחמים, אזרחים, חברי כיתות כוננות, שוטרים, מכל הארץ,אנשים שלא קראו להם עלו על מכוניות ודהרו לתוך התופת תוך סיכון חיים אישי כדי להציל חיים, זה דבר בלתי נתפס.
זו הרמה הגבוהה ביותר של חוזק וגבורה.

גם בשבועות ובחודשים שאחרי, העם היה זה שסגר את כל הפינות- ציוד, הסברה, יוזמות, דאגה למפונים.

אלה דברים שלא קיימים במדינות אחרות.

זכינו בעם הזה.
זכינו בכם הדור המופלא הזה שיוביל את השיקום וההזנקה של מדינת ישראל??❤️

יוצא עכשיו מביקור אצל יונה בריף בבית חולים שיבא.

יונה הוא גיבור ישראל אמיתי, לוחם דודבן שב7/10 נפצע קשה מאד מאד.

אין דברים כאלו.
במאי 23׳ (5 חודשים לפני 7/10) יונה נפצע בקרב קשה בטולכרם והתעקש לחזור לצוות שלו ביחידה.

ב 7/10 הוא ירד עם צוותו לכפר עזה, הם נלחמו וחיסלו עשרות מחבלים, והצילו עשרות תושבים מהקיבוץ.

לפתע, חבריו חטפו מכת אש מהצד, ונפלו פצועים לקרקע.

המ״פ בן בורנשטיין ז״ל וחברו לצוות אמיר פישר ז״ל נפלו בקרב זה.

יונה, שהוא החובש של הצוות, תחת אש כבדה, גרר את הפצועים החוצה ואז חטף צרור של 13 (!) כדורים בכל גופו.
13 כדורים.

רגליו נקטעו, וכל גופו נפגע קשה.

מזה תשעה חודשים הוא נלחם.
נלחם לחיות.
אנחנו לא מסוגלים לדמיין את הקושי שהוא עובר.

איזה הורים ומשפחה יש לו!

אמו הייזל ואביו דוד עלו מקליפורניה (כמו הוריי שלי) לארץ ישראל מתוך ציונות נטו.

יונה עומד בפני שני ניתוחים בחו״ל.
הוא עוד לא יצא מכלל סכנה, והדרך עוד ארוכה.

יונה, עם ישראל זקוק לך. אנחנו זקוקים לאנשים כמוך ששמים את טובת החברים והמדינה לפני טובתך.

אני מבקש שכל אחד יתפלל למען יונה בצלאל בן חוה שושנה, ויכתוב כאן בתגובות חיזוקים שיועברו ליונה.

Why doesn’t Israel just stop its occupation of Gaza?
- על שקר הכיבוש הישראלי בעזה

ממשיך ברצף ראיונות בתקשורת האמריקאית על מנת לקנות כמה שיותר חמצן מדיני לפעולת צה״ל ולמדינת ישראל.

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ
וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי"

איך אפשר השנה לאחל ״חג שמח״ ואיך אפשר לשמוח?

את הדברים האלה אגיד למשפחתי מחר בפתח סדר פסח

ביציאת מצרים, לפני כ3,300 שנה מלאך המוות פסח דווקא על בתי יהודים ואילו השנה, באותה שבת איומה, מלאכי המוות חיפשו דווקא יהודים כדי לרצוח אותם.

אז איך אפשר לשמוח כשכל כך הרבה משפחות איבדו את הבת או הבן, האחות, האבא או הסבתא?

איך אפשר לשמוח כאשר 133 אחינו ואחיותינו נמצאים ברגעים אלו בידי חיות האדם בעזה?

איך אפשר לשמוח כאשר רק היום הודיעו לנו על מותו של רס״ן דור סימל שנפל בגבול הלבנון יחד עם מאות מבנינו הטובים?

אפשר וחייבים.

אבל השמחה אינה במובן של ״אני מאושר!״. השנה אנחנו לא מאושרים.

השמחה היא הוראת פעולה כלפי עצמנו:
״אל תתבשלו בדיכאון של המצב הקשה, קומו, תיזמו, תתאחדו, תפעלו יחד כדי להוציא אותנו מהבור האפל אליו נקלענו אל בנייה מחודשת של מדינת ישראל״

אנחנו נקרא בהגדה לצאת מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה.

זו הפעולה הנדרשת מאיתנו עכשיו.
אנחנו נדרשים להיות פעילים, אקטיביים. זה לא יקרה לבד.

זה סיפור העם שלנו מאז ומתמיד.

פעולת היציאה מאסון נורא של מוות וחוסר אונים למעשה גדול של יצירה, חירות וריבונות.

לפני 3,300 שנה, ממצב נוראי של עבדות מייאשת במצרים בו רצחו לנו את התינוקות הזכרים, קמנו ועשינו מעשה נועז—קמנו, התנערנו מאדוננו המצרים, חצינו את ים סוף, קיבלנו תורה, התאחדנו, כבשנו את ארצנו והקמנו את המדינה היהודית שלנו בארץ ישראל.

ושוב, לפני 76 שנה, מתהום אפלת השואה, קמנו, התנערנו, התאחדנו ותוך 3 שנים (!) בלבד עשינו מעשה נועז—הקמנו מדינה יהודית בארץ ישראל מול כל הסיכויים.
נס שאינו נופל מיציאת מצרים.

עכשיו הדור שלנו נדרש לאותה פעולה בדיוק:
לקום מההלם ומהדיכאון, להתנער להתאחד ולהקים מחדש את מדינת ישראל.

הפעולה הנועזת שנדרשת מאיתנו היא גם להיות חזקים כלפי אויבינו בחוץ,
אך במיוחד להיות נועזים ביחס לעצמנו פנימה:
להתנתק ממחנאות נוחה וחמימה אך נוראה והרסנית:
״גוש הימין״, ״מחנה השמאל״, ״הדתיים״, ״הפורום החילוני״, ״החרדים״.
״הם אשמים בהכל״.

זה קשה. אבל ה-מחנה האמיתי של כולנו זה יהודים-ישראלים.

״הם״ לא אויבים שלנו. הם אחים שלנו.

אהיה ברור:
האחדות לא נועדה כדי שיהיה לנו נחמד יותר ביחד;
האחדות היא תנאי לקיומנו.
השנה הזו הוכיחה לנו בצורה הכי ברורה: קרענו את עצמנו מבפנים, והאויב זיהה זאת ותקף אותנו בשיא חולשתנו.

אם עוד פעם נתכתש זה עם זה בשנאה, מדינת ישראל תחדל מלהתקיים.

אז מה כל-כך נועז בלהתאחד? מה כל כך קשה?
קל לומר ״נתאחד״, אבל קשה באמת לוותר ולהתפשר.
כל אחד רוצה להתאחד, אבל בתנאים שלו.
באידיאולוגיה שלו.
אז לא.
נניח בצד אידיאולוגיות (משפט קשה לכתיבה) ונעבוד על הדברים המשותפים: שיקום הביטחון, הכלכלה והחברה.

וגם, נוח לנו מאד לצפות בערוץ הטלוויזיה של השבט שלי, בעמוד פייסבוק של עצמנו, וביחד לשנוא את הצד השני.

אז צריך לצאת מאזור הנוחות.
לתפוס אומץ להתפשר ולוותר אחד לשני פנימה.
פשרה פנימית וויתורים היא היא הערך החשוב כיום.

אני מאחל לכולנו חג של חירות.
חירות ל133 החטופים.
חירות משנאה פנימית.
חירות בארצנו.

באהבה עמוקה אליכם,

נפתלי בנט

ילנה יקימוב, אמו של דניס ז״ל, עלתה עם משפחתה מאוקראינה בשנת 97׳ וגידלה לבדה ופירנסה את שלושת בניה ואת בתה.
היא עבדה קשה מאד מאד כדי להעניק לילדיה עתיד, והיא הצליחה.

היא תמיד הסבירה להם ש״המקום היחיד הבטוח עבור יהודים זו ארץ ישראל״.

וכך כל שלושת הבנים שירתו ביחידות קרביות מובחרות, והבת בשירות משמעותי.

ארץ ישראל היפה במיטבה.

דניס ז״ל, הבן השני במשפחה, שירת ביחידה מובחרת בגבעתי, התחתן וזכה לילדה יפהפיה שדומה לו.
הוא אהב את ארץ ישראל בכל מאודו—דרך הרגליים.

היה מטייל בשטח עשרות קילומטרים בנחלים ובהרי ירושלים וכל הארץ.

הוא היה בחור מבריק ומוצלח—איש תוכנה ואלגוריתמים,
אך הדבר המיוחד בו היה הלב הגדול, לעזור לכל מי שהיה צריך, תמיד, בנדיבות אינסופית.

משפחתו ביקשה ממני כעת לספר את סיפורו ואבקש אם תוכלו להפיץ כדי שזכרו יישמר לעד.

יהי זכרו ברוך.