יש סיפור ידוע על אלכסנדר מוקדון שהגיע למדינה אחת וכבש אותה. ביקש אלכסנדר מאנשי המדינה לחם, הביאו לו כיכר עשויה זהב. תמה אלכסנדר ושאל, וכי זה הלחם אשר אוכלים בארצכם? השיב לו המלך, אנו אוכלים לחם עשוי חיטה או שעורה, אבל מכיון שזה הלחם שאוכלים בארצכם חשבנו שמא חיפשת לך לחם אחר, שאם לא כן, מה תועלת יש במסע המפרך שעשיתם אתה וחייליך. נענה אלכסנדר ואמר: לא לחם באתי לראות אלא את חוקיכם ומשפטיכם. בבקשה השיב המלך, בוא ואראך את בית המשפט שלנו. הלכו לבית המשפט והנה שני אנשים. האחד אומר קניתי מחברי שדה וכאשר חרשתי בתוכה מצאתי מטמון של זהב. קניתי את השדה, אבל לא את אוצר הזהב ששייך לידידי. והשני אומר, מכרתי את השדה וכל אשר בתוכה בין שידעתי עליו ובין שלא. חשב השופט ואז אמר לתובע יש לך בן רווק שהגיע פרקו? כן, נענה התובע. ואתה, פנה אל הנתבע, יש לך בת שהגיע פרקה? אכן כן אמר הנתבע. ובכן ישא הבן את הבת, ויהיה האוצר לשניהם. משפט מוזר, אמר אלכסנדר. וכי לא יפה פסק השופט? תמה המלך. יפה מאוד, נענה אלכסנדר. ובארצכם כיצד היו נוהגים במשפט כזה? שאל המלך. אצלנו נענה אלכסנדר, היו עורפים את ראשי שניהם ומביאים את האוצר לארמון המלך. וגשמים יורדים בארצכם? תמה המלך. ודאי, השיב אלכסנדר. יש אצלכם בהמה דקה? שב ושאל המלך. ודאי נענה אלכסנדר. בזכות הבהמה הדקה יורד הגשם בארצכם, השיבו המלך, אתם ודאי שאינכם ראויים לחסד הא-ל.
גם אצל אומות הרשע, יש קטנים שלא חטאו, וכנראה גם מי שעתידים להתגייר, ולכן מאריך להם ה' אפו. ועדיין סוף הרשעה לכלות מן הארץ, וסוף עמו לראות בישע א-לוהים.
עוד מעט ניכנס לחודש אדר. חודש שבמרכזו עניין הצדקה והחברות- איש לרעהו ומתנות לאביונים. זה לב החודש. העניים נושאים עיניהם למקרא מגילה, וחז"ל אומרים שיש להרבות במתנות לאביונים, יותר מאשר בסעודת החג. יהי רצון שנדע שאם נדאג להרבות בצדקה ובחברות, לא נזדקק למשפט, ויתקיים בנו: "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה".
שבת שלום- חודש טוב ומבורך, מלא בגשמי ברכה ובשורות טובות.

שיחות עם האבות לפרשת משפטים:
להצלחת חיילי צה"ל וכל ישראל, לכבוד הנופלים במערכה הכבדה, לשיבת החטופים במהרה, לרפואת הפצועים בתוך שאר חולי ישראל ובכללם יובל בן יונה, מאיה בת יונה ונווה ישראל אלידע בן מור, ולע"נ דודתי היקרה שושנה אסתר בת מז'יאנה ולולו- לאה ויקטוריה בת פאולינה ז"ל.
המשפט הוא אהבת הבורא יתברך- מלך אוהב צדקה ומשפט. לא בכדי מיד לאחר המעמד המכונן של עשרת הדיברות, מגיע תור מערכת המשפט: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ואפילו לפני שמתחילים בהקמת המשכן, הדירה של הקב"ה בתוך בני ישראל. על כך נקרא השבת בפרשת משפטים בעז"ה. חברה לא יכולה להתקיים ללא מערכת משפט משמעותית ויעילה. זוכר אני כאשר הייתי סטודנט צעיר ללימודי היסטוריה של המזרח התיכון, סיפר לנו אחד המרצים המובילים על הרישומים המפורטים של בתי הדין של האימפריה העותומנית, וציין שהוא הופתע לגלות כמה מדובר היה במערכת יעילה יחסית מבחינת האזרח הרגיל. להערכתו, זו כנראה הסיבה, שהאימפריה הזו לא קרסה מאות שנים, למרות השחיתות הרבה שפשתה בה, והפיגור הטכנולוגי והצבאי שלה. לא בכדי, המשפט העותומני המשיך להוות מקור השפיטה בישראל, שנים רבות אחרי שהתורכים כבר לא שלטו בארץ.
ביטוי לחשיבות המשפט בתורתנו הקדושה, ניתן לראות בכמה מקומות במסכת אבות דרבי נתן, כמו למשל בפרק ל"ב משנה ג': רבי אומר, הרי הוא אומר, לא ידון, אמר הקדוש ברוך הוא: הם לא הושיבו סנהדרין בארץ, אני מושיב להם סנהדרין במרום:
חברה תיכון או תתרסק לפי מערכת המשפט שבה. חברה שבה מערכת המשפט מעוותת, ומאבדת את אמון התושבים, גורלה נחרץ. מנגד, חברה שבה ישנה מערכת משפטית אמיתית, חזקה ויעילה, היא חברה שתגיע לשגשוג ופריחה. שופטים יש בכל מקום, גם בסדום היה שופט ואפילו שופט לא רע. ולוט יושב בשער סדום, אומר רש"י, שמינוהו שופט עליהם. אבל משפט אינו יכול להתקיים בפני עצמו: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת זרעו אחריו לעשות צדקה ומשפט", אומר הקב"ה על אברהם. וחז"ל אומרים שטרם שבאו בעלי דין אל אברהם, היה אברהם מוציא מכיסו את סכום התביעה, נותנו לתובע, ואז פותח בדיון תיאורטי לחלוטין, שמטרתו לברר את האמת.
ואצל עוד אדם משולבים המשפט והצדקה, אם כי בסדר הפוך: "ויהי דוד עושה משפט וצדקה". ראשית היה מנהל דוד משפט מלא, קובע האם הנתבע צריך לשלם את הסכום, ואז היה מוציא מכיסו את הסכום ומחזירו לנתבע, אומרים חז"ל.
"בקרב א-לוהים ישפוט". בבית הדין של מטה שמתקיים בו שיפוט ודין לאמיתו, הקב"ה מגיע ושותף, אבל אם לא, אומר הקב"ה- לא יידון רוחי באדם. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות אומרים חז"ל. דיינים רבים משתפים במשפטם שיקולים שאינם ממין הטענה, נושא זה כרוך בענייני מדיניות, נושא זה עלול להשפיע על מהלכים פוליטיים. הקב"ה אומר : "לא תעשו עוול במשפט", אם עוול הוא, התרחקו ממנו.
לפני שנים לא רבות במיוחד, החליט ראש ממשלה בישראל, שאם לא יגרש יהודים מביתם, יחשפו מעשי השחיתות שעשו הוא ובניו, ולכן החליט לבצע את הגירוש בתוך פרק זמן קצר, בלא הכנת חלופות למגורים עבורם, בלא לפנות לקבלת רצון העם, ולמרות שהוא הכריז לפני הבחירות דוקא על מדיניות הפוכה. ואז מערכת המשפט בישראל הכריזה שנוכח ה"תכלית הראויה", מותר לעשות עוול, אפשר למחול למנהיג על פשעיו וחטאותיו, אפשר לגרש אנשים מביתם ולרמוס את זכויותיהם, ולעשות למטרה זו שימוש גם בחיילים שהתגייסו להגן על מדינתם, ולא להילחם באחים שלהם. זמן קצר לאחר מכן, פרצה מלחמה, וצבא ישראל החזק, לא הצליח להתמודד עם קומץ מחבלים, חמושים היטב אמנם, אבל הרבה פחות חמושים מצבא הגנה לישראל. כי כשאין משפט, גם הקב"ה נוטש את העולם ואת ישראל. וכשיש משפט: "יהי ה' א-לוהינו עימנו".
שמא תאמר: "גם היום רואים אנו ממלכות רשע, כמו קוריאה וסין, ומקומות נוספים. כיצד מתיר בורא העולם את המשך קיומן? התשובה במקרים רבים היא: "בזכות התינוקות והבהמה הדקה: ועל זה נאמר במסכת אבות דרבי נתן: פרק ל"ו משנה א': קטנים בני רשעים לא חיין ולא נידונים שנאמר: "כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף" דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר אינם באים ועליהם הוא אומר: "קרי בחיל". אם כן מה אני מקיים: "אשר לא יעזוב להם שורש וענף", שלא תמצא להם זכות שיסמכו עליה. ואחרים אומרים, באים הם. ועליהם הכתוב הוא אומר: ,זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה". זה יאמר לה' אני - אלו צדיקים גמורים. וזה יקרא בשם יעקב - אלו קטנים בני רשע. וזה יכתוב ידו לה' - אלו רשעים שפירשו מדרכיהם וחזרו בהם ועשו תשובה. ובשם ישראל יכנה - אלו גרי אומות העולם:

ממשלת ישראל בתורה, לא נראתה נלהבת לממש את האיום של טראמפ על החמאס, גם אם משמעות הדבר, המשך כניעה לדרישות הארגון, שחרור סיטונאי של מחבלים והזרמת מאות משאיות סיוע ביום לרצועה. ניכר שממשלת ישראל אינה מוכנה להמשך העימותים עם "חבורת קפלן", החבורה שמשתמשת בשם החטופים כדי להביא לחילופי שלטון בארץ. בכך, מעבירה ממשלת ישראל מסר כפול:
א) מטרתנו אינה לחזור ולהילחם, אלא לסיים את המערכה בהסדר כלשהו, שיסיים את פרשת החטופים, ואת השליטה הפורמלית של חמאס ואנשיה ברצועה. הסכמה זו משמעותה גם ויתור על אופציית ההגירה ההמונית של העזתים.
ב) האינטרסים של ישראל וארה"ב אינם חופפים בהכרח. נכון שמבחינה בטחונית הרעיונות האמריקאיים עדיפים לישראל, אך בישראל לרוב נקבעת המדיניות בשל מאבקי פנים, ולא בשל קרבות חוץ, וכפי שאמר פעם הנרי קיסינג'ר: "לישראל אין מדיניות חוץ, יש לה רק מדיניות פנים".
הממשלים האמריקאים ידעו זאת היטב, ולא בכדי פורסם רק לאחרונה, כמה עמוק היה הממשל האמריקאי מעורב במאבק נגד הרפורמה המשפטית, וסביר להניח שמדובר רק בקצה הקרחון. לא בכדי את המאבק ברפורמה המשפטית ניהלה עמותה שמטרתה המוצהרת הינה להביא לנסיגה ישראלית מיהודה ושומרון.
כאשר רוב מוחלט של הישראלים התפכח מהאשליה, שנסיגה מיהודה ושומרון תביא לשלום, מנסים גורמים אלה בגיבוי חוגי הממשל הדמוקרטי בארה"ב להבטיח שישראל לפחות לא תוכל לנקוט מהלכים שיצרו ביהודה ושומרון מציאות בלתי הפיכה של שלטון ישראלי.
עתה, משהתחלף הממשל בארה"ב, נראה שזו העת, בראש וראשונה להתחיל ולקדם מהלכים שיביאו לא רק לסיום שלטון החמאס ברצועה, אלא בראש וראשונה גם למנוע אפשרות של כינון מדינה ערבית נוספת בין הים לירדן, מדינה שתהפוך ללא ספק למדינת חמאס ותיצור איום על המשך קיומה של ישראל, במיוחד אם ארה"ב ומדינות המערב יחושו שישראל אינה נחושה להבטיח את קיומה, ולהכות באויביה כפי שהם מצפים.

אמר ר' יוסי: תורה בחוץ ואנחנו בפנים? אמר רשב"ג: נכניס אותם אבל נקנוס אותם שלא יאמרו שמועות משמם. מאז נאמרו דברי ר' מאיר בשם: "אחרים", ודברי ר' נתן בשם: "יש אומרים".
הראו לר' נתן ור' מאיר בחלום: "לכו ופייסו את רשב"ג: ר' נתן הלך, ר' מאיר לא הלך ואמר: דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים".
לאחר מכן מדלג הסיפור דור ומתאר את רבי יהודה הנשיא השונה לבנו, רבן שמעון, "אחרים אומרים" מבלי להזכיר את שמו של ר' מאיר. לשאלתו רבת-המשמעות של ר' שמעון "מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ו[את] שמותיהם אין אנו מזכירים?", ענה רבי: "[אלו הם] בני אדם שביקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך!".
ראינו כאן, כביכול עימות על בסיס אישי, אבל היו בטוחים ששום דבר אישי לא היה כאן. לא רשב"ג, ולא ר' נתן או ר' מאיר חיפשו כבוד. הם חיפשו דרך. רשב"ג בדור שאחרי בר כוכבא מבין שעם ישראל חייב מקור סמכות אחד וחד משמעי שימנע עוד הרפתקאות מסוכנות כמו המרד הגדול ומרד בר כוכבא. מנגד היתה אופוזיציה, שהבולטים בנציגיה היו רשב"י וחתנו ר' פנחס בן יאיר, טאלו שדחו כל רעיון של שת"פ עם השלטון הרומאי וחששו מהאפשרות שהיהודים יהפכו לעם כנוע וזנוח באימפריה הרומית שעד מהרה ייטמע בתוכה. ר' נתן ור' מאיר, היו באמצע בין שני הזרמים הללו. נראה שמשמיים גזרו שהקו של רשב"ג יהיה הקו המוביל עד לימינו, שבהם אנחנו חוזרים להתוודע לתורה הענקית של ר' נתן הבבלי. בימים גדולים אלו, כאשר אוייבי ישראל קורסים בזה אחר זה בדרום, בצפון, ובעז"ה בקרוב גם במזרח, נראה שדרכו של ר' נתן הבבלי ור' מאיר הופכת בהדרגה לזרם המרכזי, הדוחה את רעיונות הכניעה וההתרפסות מול תרבות המערב- תרבות אדום. היום אנחנו מבינים שלעם ישראל יש ברכה רבה להביא לעולם ממקורותיו, ויהי רצון שנזכה להביא אותה לעולם כולו.
שבת שלום, וחורף של בריאות, גשמי ברכה ובשורות טובות.

שיחות עם האבות לפרשת וישלח:
להצלחת חיילי צה"ל וכל ישראל, לכבוד הנופלים במערכה הכבדה, לשיבת החטופים במהרה, לרפואת הפצועים בתוך שאר חולי ישראל ובכללם שושנה אסתר בת מז'יאנה, מאיה בת יונה ונווה ישראל אלידע בן מור:
פרשת וישלח שנקרא השבת, בהמשך לפרשת תולדות מספרת על ההתמודדות של יעקב עם עשיו, הנתפסת עד היום כ"הוראה לדורות", לגבי דרך ההתמודדות של עם ישראל עם תרבות אדום, המזוהה כ"תרבות הנצרות והעולם המערבי". כבר בתקופות הקדומות ניכרה המחלוקת הפנימית לגבי הדרך הנכונה להתמודדות. רשב"י מבקר כביכול את יעקב אבינו ואומר שבשל שבע הפעמים שקרא יעקב ללבן אדוני, קמו לאדום שבע מלכים לפני מלוך מלך בישראל. לעומת זאת כשרבי יהודה הנשיא מבקש מעוזרו לשלוח מכתב לקיסר אנטונינוס הוא מקפיד שייכתב בו מ"עבדך יהודה לקיסר אנטונינוס", ונוכח תמיהת העוזר הוא אומר: "איני טוב מיעקב הסבא שאמר ללבן" מעבדך יעקב מנחה היא שלוחה".
מחלוקת זו מאפיינת חלק ניכר מתורת חז"ל בימי המשנה והגמרא וניתן לראות רמז לכך במסכת אבות דרבי נתן: פרק שני משנה ד:יחזקיהו מלך יהודה עשה ארבעה דברים והסכימה דעתו לדעת המקום. גנז ספר רפואות והסכימה דעתו לדעת המקום. כתת נחש הנחושת והסכימה דעתו לדעת המקום. והסיר את הבמות והמזבחות והסכימה דעתו לדעת המקום. שנאמר: "יחזקיהו הסיר את במותיו ואת מזבחותיו ויאמר ליהודה ולירושלים לאמר לפני מזבח אחד תשתחוו ועליו תקטירו". סתם מי גיחון והסכימה דעתו לדעת המקום. שנאמר: "יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון, ויישרם למטה מערבה לעיר דוד, ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו".
מנגד, במשנה במסכת פסחים נאמר: שישה דברים עשה חזקיה המלך, על שלושה הודו לו, ועל שלושה לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים, והודו לו, כיתת נחש הנחושת, והודו לו, גנז ספר רפואות, והודו לו. על שלושה לא הודו לו: קצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור, ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון, ולא הודו לו, עיבר ניסן בניסן, ולא הודו לו. מייד עולה שאלה, האם סתימת מי הגיחון היתה צעד נכון או שגוי של חזקיה? נראה שהתשובה לכך מסבירה מדוע מסכת אבות דרבי נתן לא שולבה בששת סדרי המשנה.
אנחנו נמצאים בדור אחרי מרד בר כוכבא. חלק מהעם דוגל בקו תקיף ונחרץ כלפי הרומאים. הנציג המובהק ביותר לקו הזה הינו רשב"י. זה שאומר: כל מה שעשו הרומאים לתועלת עצמם עשו, ונאלץ להסתתר עם בנו 13 שנים במערה. רשב"י לא היה לבד, לצידו גם חותנו רבי פנחס בן יאיר ואחרים, ונראה שגם רבי נתן הבבלי, אב בית הדין באושא קרוב לקו זה. קו שאומר שיש מקום לפעמים גם למאבק אקטיבי כנגד המעצמות. רבן שמעון בן גמליאל הנשיא, ובנו ויורשו בהנהגה רבי יהודה הנשיא נוקטים בקו הפוך, כפי שראינו בסיפור על אופן פניית רבי יהודה הנשיא לאנטונינוס. בדורו של רבי יהודה הנשיא הקו המתון וה"כנוע" הופך כמעט נחלת הכלל, עד כדי כך שאפילו רבי אלעזר בנו של רשב"י הופך ל"בלש" מטעם הרומאים. רבי נתן הבבלי אומר מנגד, שיש מקום לעשיה אקטיבית גם נגד מעצמות. חזקיה סתם את מי הגיחון, ונערך לעימות למרות חוסר השוויון בכוחות. רבי יהודה הנשיא עורך המשנה, כותב שעל צעד זה לא הודו חכמים לחזקיה. במקורות של הגמרא נאמר: "חזקיה ישן על מיטתו והקב"ה הציל את ישראל". חטאו היחיד של חזקיה היה שלא אמר שירה. בשעת צרה, יהודים צריכים להתפלל, לא לעשות צעדים אקטיביים שרק יעוררו נגדם רוגז.
המתיחות הזו, באה לכלל ביטוי במעשה הבא המופיע במסכת הוריות (במקור בארמית ומובא כאן בתרגום לעברית):
"רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד, כאשר נכנס רשב"ג היו כולם קמים מלפניו, כאשר נכנסו רבי מאיר ורבי נתן היו כולם קמים מלפניהם, אמר רשב"ג: האם לא ראוי שיהיה היכר ביני לבינם? הורה שכאשר הוא נוכח אין לקום מלפניהם. באותו יום שהורה זאת, לא נכחו רבי מאיר ורבי נתן בבית המדרש. למחרת שאלו על פשר השינוי ואמרו להם שזו היתה תקנת רשב"ג.אמר לו ר"מ לרבי נתן: אני חכם ואתה אב"ד, בוא נעשה משהו. שאל רבי נתן: "מה נעשה?" אמר לו: נבקש ממנו לדרוש במסכת עוקצין, אותה לא למד, וכשלא ידע נאמר את הפסוק בתהילים: "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו", למי נאה למלל גבורות ה'? מי שיכול להשמיע כל תהלותיו, ונעבירו מתפקידו. אני אהיה אב"ד ואתה נשיא. שמע זאת, רבי יעקב בן קרשי, אמר: שמא חס ושלום יבוא רשב"ג לידי ביזיון? הלך וישב מאחורי עלייתו של רשב"ג והחל לומד במסכת עוקצין. שמע זאת, רשב"ג, תמה ואמר: שמא יש משהו בבית המדרש, הלך ולמד את המסכת. למחרת אמרו ר' מאיר ור' נתן לרשב"ג האם תואיל לדרוש בעוקצין? פתח רשב"ג ודרש, ולאחר שסיים אמר להם: אילמלא למדתי הייתי מבוייש על ידכם. והוציא אותם מבית המדרש. ר' נתן ור' מאיר נותרו בחוץ, אבל היו שולחים פתקים עם שאלות. מה שרשב"ג ענה, ענה, ומה שלא, שלחו הם פתקים עם התשובות.

יש כאלו הסבורים שגם מול נוכלים, חובה להתנהג באצילות, ומול מרצחים, אנסים וחוטפים, ראוי להתנהל לפי כללים של אבירות אירופאית מימי הביניים, אבל יעקב מתווה דרך שאותה יגדיר שנים רבות לאחר מכן נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה: עם נבר תיתבר ועם עיקש תיתפל ואת עם עני תוכיח. אויבינו מנסים להאשים אותנו לא אחת, משום שאנו משיבים להם בשיטותיהם, ויש לצערנו מי שמקבלים את טענות הכזב שלהם, אבל אנו ממשיכים לאחוז בדרך אבינו "יעקב איש תם, אבל לא איש תמים".
שבת שלום ומבורך, וחורף של בריאות, גשמי ברכה ובשורות טובות

העמק דבר – כי תצא:
להצלחת חיילי צה"ל וכל ישראל, לכבוד הנופלים במערכה הכבדה, לשיבת החטופים, ולרפואת הפצועים עם כל חולי ישראל ובכללם שושנה אסתר בת מז'יאנה:
פרשת כי תצא שנקרא השבת, היא הפרשה המכילה את מספר המצוות הגדול ביותר בכל פרשיות התורה: 74 מצוות, חלקם קשורות לדיני מלחמה, חלקם ליחסים שבין אדם לחברו, ענייני מערכת המשפט ורבות מאוד מתוכן עוסקות בחיי המשפחה היהודית והעריות, כמו מסר ברור, שהבסיס לנצחון על אויבינו בקרב, קשור קשר הדוק ליחסים שבין אדם לחברו, בלכידות החברתית, בניהול מערכת משפט תקינה ויותר מכל בקיום משפחות בריאות. לא בכדי, רואים את הקשר ההדוק בין הכוחות הדורשים מעם ישראל להיכנע לדרישות המתועבים באויביו, לאלו הקוראים לשבור את מודל המשפחה היהודית המסורתי, ולעודד את כל גילויי המתירנות, המכונים בתורה : "תועבה", מילה שחז"ל נתנו בה סימן: "תועה אתה בה".
במצב מלחמה, מצווה פרשתנו: "ונשמרת מכל דבר רע", והנצי"ב בפירושו "העמק דבר על הפרשה", מסביר שבשעת סכנה השטן מקטרג ולכן מחוייבים אנו יותר מכל זמן אחר לשמור על טוהר המחנה, וביחוד על שמירת הדיבור, ועל כל מה שנוגע להגינות, מוסר אישי ויחסים שבין אדם לחברו.
הפרשה מסתיימת באיסור ההונאה במידות ומשקלות: "לא תהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה", ומייד לאחר מכן בציווי מחיית עמלק. הנצי"ב מביא כאן את דברי "מדרש תנחומא", שהמשקר במידות ומשקלות צריך לדאוג מגרוי אוייב, ומקשה: האם עמלק בא, בגלל עוון זיוף המשקלות? הרי בני ישראל היו במדבר, וכלל לא היה ביניהם מסחר ומשקלות. תשובתו לקושיה היא מופלאה: אדם שמרמה במידות ומשקלות, אות היא שאין הוא מאמין בבורא עולם, וביכולתו לזון ולפרנס כל אדם ובעל חיים בצדק. מסיבה זו נאמר שעמלק בא על ישראל בעודו "עייף ויגע ולא ירא א-לוהים". לכן נאמר בפרשת עמלק בספר שמות שבני ישראל אמרו: "היש ה' בקרבנו".
עם ישראל מתמודד בשנה האחרונה עם ממשיכי דרכו של עמלק. לאחר המהלומה הראשונה אותה ספגנו, זוכים אנו להכות את אויבינו שוק על ירך. בראש הכוחות מובילים בעיקר מי שנענים לקריאת "מי לה' אליי", אלו שנטשו עסקים ועבודות באמונה גדולה שפרנסתם מאת ה', אלו שמאמינים בערכי עם ישראל, ותורת ישראל באחוות חברים אמיתית וברעיון המשפחה היהודית. מצער שגם לאחר כל מה שחווינו, ולאחר כל הקרבנות שהקרבנו בדרך, יש עדיין מי שקוראים לנו להיכנע לדרישות ממשיכי דרכו של עמלק, במקום לקיים את מצות התורה, ולמחות את שמו מתחת לשמים. לא מפתיע שקולות אלו נשמעים בעיקר מצד מי שאמונתם בבורא עולם ובתורת ישראל מועטה. אולי אין הם מזייפים במידות ומשקלות, אבל כמו שאומר הנצי"ב, זיוף המידות והמשקלות אינו בהכרח הבעיה, לרוב הוא רק סימפטום לזיוף אחר.
שבת שלום, חודש אלול של אהבה ואחוה וסליחת כל עוונותינו. גאולה קרובה ובשורות טובות

בקצרה מול אויבינו:
עוד שבוע עתיר פעילות טרור מחד, ולחימה בטרור מאידך:
בגשר אלנבי, רצח נהג משאית ירדני, 3 עובדים ישראליים באמצעות אקדח אותו הצליח להסתיר, טרם שחוסל. גורמי הטרור מיהרו לחגוג את המאורע, ומי שמכונה "אבו עוביידה, דובר גדודי "עז אלדין אלקסאם" בעזה, יצא בציוץ המהלל את המרצח. הוא לא היה לבד, רבים מאוד חילקו "בקלאוות" ברחובות ירדן, יצאו בתהלוכות ניצחון ותמיכה, כמו כאן במען, עיר מגוריו של הרוצח:
https://www.facebook.com/reel/1499955780627392
נציין, שבבחירות בירדן, זכו תומכי האסלאם הקיצוני בלמעלה מ- 30% מהקולות, ביטוי נוסף ומשמעותי לכך שהיציבות בממלכה הולכת ומתערערת, כשהמלך כלל אינו מנסה להתמודד עם מציאות זו, אלא מנסה חיות לצידה, בלא להבין שמדובר בנסיון לרכב על גב של נמר.
פיגוע נוסף, נרשם ליד גבעת אסף, צומת ה- T שבין בית אל לעפרה, כאשר נהג מיכלית דלק פגע בעמדת שמירה של חיילים, הרג את אחד הלוחמים ופצע אחר, טרם שנורה והועבר למעצר בבית החולים. מדובר בתושב הכפר ראפאת, בעל ת"ז מזרח ירושלמי, ובן 58. הנה תמונות מהגעת כוחות צה"ל לביתו, לאחר הפיגוע (העדפתי שלא להראות את תיעוד הפיגוע, שהופץ בכל אתר חדשות):
https://www.facebook.com/100000495733391/videos/1038980650880617?idorvanity=357103281849
באזור נגוהות שבדרום הר חברון, נעשה גם כן נסיון לפיגוע דריסה. בחסדי ה', כאן רק המחבל נהרג. בנוסף, נעצר מחבל מסתנן על כביש 6, בעת שנסע ברכב שהוביל שב"חים, לטענת שירות הבטחון הכללי, הוא היה בדרך לביצוע פיגוע בישראל.
בהקשר זה נציין, שתופעת הסתננות פועלים לישראל הולכת ומתגברת. כמעט בכל אתר בניה ניתן לראות מאות פועלים שוהים לא חוקיים, חלקם עם תיעוד מזוייף, חלקם ללא כל תיעוד. זאת, לצד גידול ניכר במספר הפועלים המועסקים בהיתר בהתיישבות היהודית. אין ספק שהלחץ הכלכלי עושה את שלו. הנה סרטון היתולי המציג את הנואשות של רבים מהפועלים שעבדו בישראל לפני 07 אוקטובר להשיג עבודה, גם בשכר זעום:
https://www.facebook.com/reel/894890712579270
ובתוך כל אלו, הכריז צה"ל על סיום מבצע "מחנות הקיץ" למיגור הטרור בצפון השומרון, הרבה לפני שהטרור מוגר. למען האמת, זמן קצר לאחר יציאת כוחותינו מג'נין יצאו רבים מהמחבלים בג'נין בצעדת נצחון, בלא כל נסיון לפגוע בהם מהאויר. עם זאת, המערכה לא הסתיימה, ובלילה שבין 10 – 11 לספטמבר, חיסל כח צה"ל 5 מחבלים בטובאס, בפגיעה מהאויר. הנה תמונות מהמצעד של פעילי הטרור בג'נין:
https://www.youtube.com/shorts/BCHJSo2eeTs
לצד זאת, החלו אנשי הרש"פ במבצע לשיקום התשתיות שנפגעו בג'נין וטול כרם, ושורה של פעילי מנגנונים יצאו ל"סיבוב נצחון" בטול כרם וג'נין, מלווים בעשרות מאבטחים חמושים. אנשי המנגנונים גם הכריזו על מבצע לסילוק מטעני נפץ מהרחובות הראשיים, למרות ביקורת קשה מצד פעילי הטרור, ואף ירי לעבר מפקדות המנגנונים. כן דווח על מעצר מספר פעילי חמאס באוניברסיטאות ביר זית ואלקדס, ע"י המנגנונים. הנה תמונות מהעימותים בג'נין:
https://www.youtube.com/shorts/uiVOaf52zXs
במישור הפויטי: דווח על כינוס המועצה המרכזית של הפת"ח בראשות אבו מאזן בראמאללה לדיון במהלכים אפשריים לעצירת הלחימה ברצועה. בין היתר הודגש הצורך לקדם מהלכים לפיוס בינאירגוני, וכן דווח על נטיה לאשר פיוס פנימי בפת"ח, תוך מתן חנינה בשלב ראשון לחלק מאנשי דחלאן שגורשו משורות הפת"ח.
ועוד ביהודה ושומרון: מתנדבת טורקית/ אמריקאית של ארגון הסולידריות ISM, נהרגה מירי בכפר ביתא, דרומית לשכם, לאחר שהיתה מעורבת בהפרות סדר ועימותים מול המתיישבים, במסגרת מה שמכונה: "התהלוכה השבועית נגד הישוב אביתר (ג'בל אבו צביח, כפי שקוראים לו הפלסטינים). לטענת הפלסטינים, הנערה לא היתה באזור העימותים, אלא נפגעה בתוך הכפר. נערה פלסטינית אחרת נהרגה מכדור תועה שירו חיילים בכפר קריות, שמדרום לשכם, לאחר עימותים עם מתיישבים.
וקצת במישור האזרחי: שנת הלימודים באיו"ש נפתחה ב09 ספט', ללא ארועים מיוחדים. בעזה, אין באמת לימודים, ועדיין פורסמו סרטוני תעמולה של ילדים הלומדים באוהלים בריכוזי העקורים. הנה כתבה על היום הראשון לחוסר הלימודים ברצועה:
https://www.youtube.com/watch?v=8R8TB4Xmya4
ועוד ברצועת עזה: צה"ל ממשיך להדק את השליטה שלו בצירי נצרים ופילדלפי, על אף המשך הנסיונות להשגת עסקת חליפין, במספר ערוצים, ובכלל זה מגעים שמובילים גורמי הממשל האמריקאי, ומפגש של נציגי משפחות החטופים והשר לשעבר בני גנץ עם אמיר קטר, בתיווך איש העסקים היהודי – אמריקאי רון לאודר. עד כה, נראה שמגעים אלה מובילים לשום מקום, נוכח העמדה הבלתי מתפשרת של חמאס, התובעת ערבויות להפסקת הלחימה ויציאת צה"ל מכל האזור, בדגש על ציר ההברחות המכונה בטעות "פילדלפי".
כחלק מהנסיון למנוע פגיעה בחיילינו שבלב השטח, נוקט צה"ל לא אחת פעילות אקטיבית של הפצצת מקומות

Facebook

Log in or sign up to view

See posts, photos and more on Facebook.