אני בדרכי לכנס גרעיני ההתיישבות של תנועת נחלה בחבל התקומה. כנס שנועד להביע את השאיפה והחתירה להקמת התיישבות יהודית, ציונית וחלוצית ברצועת עזה לאחר שחרורה משלטון הנאצים של חמאס-דעאש. קודם כל כי זה חלק מארץ ישראל, ושנית, כי בלי התיישבות לא יהיה ביטחון.

‏זה אחד הלקחים הברורים של ה-7 לאוקטובר ושל מלחמת חרבות ברזל שאנחנו מנהלים בשנה האחרונה ברצועת עזה ובלבנון. המציאות מלמדת שכל מקום שאנחנו עוזבים הופך לבסיס טרור קדמי של איראן ומשמש להתעצמות גורמי הטרור כדי לפגוע בנו.
‏ואם ללמוד מהניסיון אז לא ניתן להחזיק נוכחות צבאית לאורך זמן איפה שאין התיישבות אזרחית. בדרום לבנון לא היתה התיישבות והיה רק צבא, ואז קמו 4 אמהות ועוד כמה ארגונים והפעילו לחץ והצבא יצא. מכאן קצרה וברורה הדרך להתעצמות חיזבאללה בהיקפים אדירים של טילים, מנהרות ואמל"ח, והאיום שהוא היווה עלינו עד לפני כחודש. מרצועת עזה ברחנו ועקרנו חבל ישובים משגשג וחקלאות פורחת, איפשרנו את היווצרותה של מפלצת חמאס והסוף ידוע. ביהודה ושומרון יש התיישבות ולכן למרות שאנו נדרשים להילחם שם בטרור ולכסח את הדשא באופן רציף, הטרור לא יכול להתפתח למימדים של עזה ולבנון. צה"ל נמצא במרבית השטח ובזכות ההתיישבות כפר סבא לא תהיה כפר עזה, נתניה לא תהיה בארי, וניצני עוז לא תהיה נחל עוז. מצפון השומרון יצאנו במסגרת הגירוש, הרסנו ארבעה ישובים פורחים, צה"ל כמעט ולא היה לאורך השנים באזורים האלה והתוצאה היא שג'נין וטולכרם הן מעוז הטרור באיו"ש.

‏למען האמת, די ברור לי שבסופו של דבר תהיה התיישבות יהודית ברצועת עזה. כמו שהיה ברור לי לאורך כל השנים מאז הגירוש מגוש קטיף שלא ירחק היום ונידרש לכבוש את עזה מחדש, כפי שלוחמינו ומפקדינו הגיבורים עושים בשנה האחרונה. ידעתי כל הזמן שזה דורש הבשלה תודעתית וקונצנזוס ציבורי, קיוויתי והתפללתי שלא נאלץ לשלם מחירים כואבים מידי בדרך להתפכחות, כפי שלמרבה הצער נאלצנו לשלם ב- 7 לאוקטובר. גם התיישבות ברצועת עזה תיבנה בע"ה על ידי עם ישראל שיאמר "רוצה אני". אני מאמין ומקווה שהרוב הגדול של הציבור בישראל מבין היום שאם לא נישאר בעזה ואם חלילה נברח שוב, עזה תרדוף אחרינו שוב, וחוזר חלילה. אני משוכנע, וזה ניבט כמעט מכל סקר, שיש היום רוב בציבור היהודי לחידוש ההתיישבות בגוש קטיף. הכנס היום הוא חלק ממהלך ציבורי של הסברה ורתימה ונועד לקדם מהלך מעשי של התיישבות חלוצית וציונית, שתיבנה יחד עם שיקום הקהילות וחיזוק חבל התקומה. התיישבות חלוצית בקווים משלימים כפי שהיה והווה מאז ראשית ימי הציונות והמדינה ועד עתה.

‏ולמרות זאת, חשוב להדגיש שזה לא חלק ממטרות המלחמה שהוגדרו על ידי הממשלה. מטרות המלחמה הוגדרו בקונצנזוס רחב - השמדת חמאס צבאית ואזרחית, החזרת החטופים, יצירת שליטה ביטחונית של צה"ל ברצועת עזה לאורך שנים בכדי למנוע שיקום של ארגוני הטרור ולהסיר את האיום שנשקף מעזה לעבר מדינת ישראל לאורך זמן.

‏על מימוש המטרות המוסכמות האלה מוסרים את נפשם לוחמים ומפקדים גיבורים מכל שכבות העם, אנשי ימין ושמאל, אנשי העיר וההתיישבות העובדת, אלו שדוגלים בחידוש ההתיישבות ואלו שאינם. מטרות המלחמה שהוגדרו מוסכמות הן על הרוב שתומך בחידוש ההתיישבות ביום שאחרי והן על המיעוט החשוב והלגיטימי שמתנגד לכך, כפי שהתנגד לאורך שנים להתיישבות וכפי שתמך לאורך השנים בוויתורים ונסיגות.

‏הדיון על חידוש ההתיישבות ברצועת עזה נוגע ליום שאחרי המלחמה. ולגבי היום הזה לגיטימי שתהיה מחלוקת. לגיטימי שיהיו מי שיחשבו שנכון לחזור על איוולת אוסלו ולהמליך את אבו-מאזן והרש"פ ולהקים מדינת טרור פלשתינית בעזה וביהודה ושומרון ולחשוב שזה יביא שלום וביטחון. אני כמובן חושב שזה הזוי ומסוכן, ומשוכנע, כאמור, שרוב מוחלט בציבור הישראלי מתנגד לכך מכל וכל. ועדיין, זו דעה לגיטימית. ולגיטימי כמובן שיהיה מי שיחשוב כמוני שללא התיישבות לא נוכל להחזיק שליטה צבאית לאורך זמן, ומכאן קצרה הדרך ל- 7 לאוקטובר הבא חלילה. כאמור, לגיטימי שתהיה לגבי היום שאחרי מחלוקת שתוכרע כמו כל מחלוקת בדרכים הדמוקרטיות הרגילות. הלוחמים הגיבורים שלנו מוסרים את נפשם באחדות מלאה סביב מטרות המלחמה המוסכמות, שכאמור מצויות בקונצנזוס מאוד רחב, ומכאן ולהבא לכל אחד הזכות להאמין ולקדם את ערכיו ותפיסותיו לגבי היום שאחרי המלחמה.

‏חג הסוכות הוא חג של ביטחון בקב"ה (מצוות הסוכה המכונה "צל האמונה"), ומתוכו עשיה אנושית נחושה בגדרי הטבע (מצוות ארבעת המינים שמסמלת את תפארת עולם הצומח הטבעי). מתוך ביטחון מלא בצור ישראל וגואלו, אשר הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, נמשיך לפעול בכל כוחנו ויכולותינו לחיסול אויבינו, להשבת החטופים ולניצחון מוחלט במלחמה, ולהמשך ישוב הארץ בכל מרחביה. כי זו ארצנו ואין לנו אחרת.

חיסולו של סינואר ממש לא קרה "במקרה". הוא ממחיש את תמונתה האמיתית של המלחמה, את מרכזי הכובד וההישגים החשובים שלה, ואת הנחישות, ההתמדה והסבלנות הנדרשת במהלכה.

‏יש במלחמה רגעים הירואים, מבצעים מיוחדים והישגים חד פעמיים. אבל עיקרה של המלחמה ומרבית הישגיה נקנים במאמצים הרציפים, היום-יומיים והסיזפיים של הכוחות בשטח.

‏היתה לנו הערכה מודיעינית שסינואר נמצא באזור תל סולטן. מאוד רצינו לקבל מידע מודיעיני מדויק שיאפשר לנו לחסל אותו, ומשזה לא הגיע והזמן חלף והתחושה היתה שמרבית ההישגים בדרום הרצועה מוצו, היו מי שביקשו להרים ידיים ולהוציא את צה"ל מאזור רפיח ותל סולטן ולעבור הלאה.

‏אבל היו מי שהבינו שמילת המפתח במלחמה היא סבלנות והתמדה. זה לא קל על רקע העברת מרכז הכובד של הלחימה וממילא גם של הכוחות צפונה ללבנון. את מרבית הכוחות שנשארו ברצועת עזה העברנו למבצע החשוב בג'בליה בצפון הרצועה. אבל היו בפיקוד הדרום מי שהתעקשו להמשיך במקביל גם בתל סולטן. והם צדקו. בחודשים האחרונים צה"ל הפך כל אבן בתל סולטן. השמיד בשיטתיות את כל תשתיות התת קרקע בשכונה ואילץ את סינואר ואנשיו לעלות אל מעל הקרקע, למרבה הצער לא לפני שהם רצחו דם קר את ששת חטופינו שהיוו את המגן האנושי החי שלהם.

‏מעל הקרקע צה"ל סגר עליהם לאט לאט, הפך אותם לעכברים שנמלטים ממקום למקום כשעוד ועוד מבנים ושכונות נסרקים ומושמדים. תל סולטן שהיתה שכונת היוקרה העשירה של רפיח הפכה אט אט לתל חורבות. עד שההתקלות שחיכינו לה כל כך הגיעה והיצור הנאלח והמרושע הזה נהרג על ידי לוחמינו הגיבורים.

‏וזה מסר חשוב. כי אסור שנתמכר רק להצלחות, למבצעים הנועזים ולהזדמנויות המיוחדות. המלחמה האמיתית היא זו היום יומית, שיש לה מחירים כואבים, אך כובשת עוד ועוד יעדים, משמידה אויב ויכולות ומביאה את הניצחון.

‏ובכלל, אחד הלקחים המרכזיים מהשנה האחרונה וממה שהביא לשבעה באוקטובר הוא שצבא וביטחון זה עניין של עבודה קשה ועקבית ונכונות לשלם מחירים ולא רק מבצעים מיוחדים והצלחות נקודתיות.

‏את התודה על חיסול סינואר אנחנו חייבים למי שהתעקשו בתוך צה"ל ובדרג המדיני להמשיך את הפעולה הסיזיפית בתל סולטן. למפקדים ולוחמים בסדיר ובמילואים שפועלים כבר שנה בקרבות יום יומיים וסורקים בית בית, פיר פיר ומנהרה מנהרה, כדי להשמיד את האויב ולהשיב הביתה את החטופים.

חבר הקבינט המדיני בטחוני שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳:

אני שומע את הדיבורים מעבר לים על "הזדמנות להפסקת המלחמה", דיבורים שמגיעים מצד מי שניסו ללחוץ עלינו להפסיק את המלחמה כבר מזמן ולמנוע מאיתנו להיכנס לרפיח, ועכשיו מברכים על חיסולו של סינואר שהתאפשר בזכות הנחישות וההתמדה שלנו בלחימה בעזה.

אם הם מכוונים דווקא עכשיו לעסקת כניעה שבה ישראל מורידה לטמיון את הישגי המלחמה שנקנו בדמים מרובים, אני מודיע להם - שישכחו מזה. לא נעצור רגע לפני השמדה מוחלטת של חמאס, החזרת כל החטופים והסרת האיום שנשקף מעזה לעבר מדינת ישראל.

העסקה היחידה שעומדת על הפרק עכשיו היא כניעה מוחלטת של מי שנשארו עוד מחמאס ברצועת עזה, שחרור כל החטופים והגליית המחבלים אל מחוץ לרצועת עזה. עד אז הגברת הלחץ הצבאי, חיסול עוד ועוד מחבלים ומפקדים, נטילת אחריות ישראלית על הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה כדי לוודא שהוא אינו מגיע לידי מה שנשאר משלטון החמאס בעזה והצעת פרס כספי ויציאה מעזה לגורמים שיחזירו לנו חטופים באופן אישי.

יחד בכל הכח עד הניצחון!🇮🇱

המנדט הבריטי הסתיים ואיתו הספר הלבן, אבל החד צדדיות והצביעות נשארו אותם חד צדדיות וצביעות.

‏אמשיך בע"ה לעשות כל שלאל ידי כדי לקדם מדיניות של חיסול הטרור הנאצי מעזה, מלבנון ומאיראן ולמנוע הקמת מדינת טרור פלשתינית שתסכן את קיומה של מדינת ישראל ואת ביטחון העם היהודי.

‏שום איום לא ימנע ממני לעשות את המעשה הנכון והמוסרי למען אזרחי ישראל, ואם הבריטים רוצים לעקם את אפם אל מול המדיניות הציונית שלי, אז יהיה להם אף עקום.

‏חג שמח לכל בית ישראל.

בין יום הכיפורים לסוכות.
בין בניין הרוח לבניין החומר של עם ישראל.

ימים שבהם אני עובר בחרדת קודש, פעם ועוד פעם, בין משפחה למשפחה, בין שבעה לשבעה, של לוחמינו הגיבורים, צדיקי עליון שנפלו על הגנת העם והארץ ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.

ערב חג הסוכות, אחרי עוד ימים קשים אך הכרחיים לעם ישראל, אני קורא בכאב שמפלח את הלב את דברי כמה מחברי הסיעות החרדיות, חברי לקואליציה, על החובה הקדושה של שירות בצבא הגנה לישראל. שירות שאינו עומד בשום צורה באופן בסתירה ללימוד תורה ויראת שמים, כפי שמוכיחים רבבות הלוחמים בני הציונות הדתית שמשלבים ספרא וסייפא בגבורה ובקידוש השם.

השירות בצה"ל הוא חובה זכות ומצווה. בוודאי לא בעיה. התעלמות חלק מאחינו החרדים מהחובה זו, יהיו הסיבות והחששות אשר יהיו, בזמן מלחמה ובכלל, היא עוול הדורש תיקון יסודי. אנו נמצאים בעניין זה בימים היסטוריים שיאפשרו לנו לעשות את התיקון הזה וכך יהיה, בעזרת השם ובנחישות.

אני דוחה גם בכל תוקף ניסיונות להציב אולטימטום חסר אחריות לאישור תקציב המדינה הדרוש למלחמה ולאיתנות הכלכלה.

"ראויין כל ישראל ליישב בסוכה אחת" אומרת הגמרא במסכת סוכה. אני מתפלל ומצפה שנדע כולנו להכנס יחד תחת הסוכה הישראלית ובעזרת ה' גם יחד ננצח.

חג שמח לכל בית ישראל.

מחבקים את עובדי המדינה שהתגייסו למילואים והצטרפו למאבק המלחמתי בהגנה על הבית: הוקרה והערכה לעובדי המדינה המשרתים במילואים ולבני משפחותיהם לרגל חגי תשרי:

בהתאם לנוהל שהופץ על ידי החשב הכללי למשרדי הממשלה, תינתן אפשרות להעניק שי סמלי כאות הוקרה והערכה לעובדיהם ובני משפחותיהם אשר נקראו לשירות מילואים בתקופה זו. המהלך נועד להביע תמיכה במשפחות הנדרשות להתמודד עם היעדרות יקיריהן בתקופת החגים.

במסגרת ההנחיה התבקשו משרדי הממשלה לתת עדיפות לרכישת תווי וסלי שי מאזורי הפריפריה, מאזורי הלחימה, ומגופים המעסיקים אנשים עם מוגבלות, וזאת במטרה לחזק את הכלכלה המקומית באזורים אלו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
״מדינת ישראל נמצאת במערכה וההיענות של עשרות אלפי המילואימניקים נותנת כח ותקווה. כמעסיקים, אנו מחויבים לעודד את המתגייסים ובני משפחותיהם ואנו עושים זאת. נצח ישראל לא ישקר. בע"ה ננצח!״

בזמן שהפרליקטות נוקטת באפס מעשה מול חברי הכנסת הערבים שתומכים בחמאס ומסרבים לגנות את הטבח, היא מחליטה להעמיד לדין את ד''ר מיכאל בן ארי רק בגלל שחזה את ה7.10 לפני שהוא קרה.
‏
חרפה מוסרית ויהודית!

Praying from The Holy Land for President Trump. ?? ??

ברכות לרה"מ ולשר הביטחון, לצה"ל ולשב"כ.

דווקא עכשיו, אסור להוריד את הרגל מהצוואר של סינוואר.
‏
להמשיך ללחוץ עד שיכנע או יושמד!