לאחר היוודע תוצאות הבחירות בארצות הברית, התרחשה עליית מדרגה דרמטית, היסטרית, ועם זאת גם פתטית בניסיונות החונטה/האוליגרכיה להפיל את ממשלת הימין. חוסר המקריות של העיתוי הזה נותן עוד תחמושת לתומכי תיאוריית הקונספירציה. אם נכונה התיאוריה, קבוצה רחבה של אנשים…

תפנימו: החמאס משטה בנו, הוא לא יסכים לשום הסכם.
הדרך היחידה לשחרר את החטופים היא שצה"ל יגיע אליהם.

צה"ל צריך להשתלט באופן שיטתי אזור אחר אזור על כל הרצועה, ולשלוט באוכלוסייה כדי לקבל מידע ולהגיע לחטופים.

מי שבשיטת הפשיטות מסרב לשלוט בכול הרצועה הוא זה שלא רוצה לשחרר את החטופים.

אנשים מדליפים כעניין שבשגרה. הסיבה היחידה שפלדשטיין והמילואימניק עומדים לדין היא רק בגלל שאת המקרה שלהם חקרו.
הם לא רק צריכים לצאת זכאים בשל "הגנה מן הצדק", אלא בחוסר אשמה - הם לא רצו ולא פגעו בביטחון ישראל.
מה שחמור הוא שהרצי בר וכנופייתם חושבים שידיעת האמת פוגעת בביטחון המדינה.

השופט אלרון ביצע שתי עברות.
גם הסכים לערכאת ערעור שלישית שלא קיימת בחוק.
גם לא השליך את הערעור לפח ולא שחרר את העצורים בטענה לחוסר אשמה, מאחר ומסירת מסמכים לראש הממשלה לא רק שאינה אסורה, גם משפרת את בטחון המדינה ולא להפך.

בנו של מנכ"ל קבוצת "ידיעות אחרונות" נעצר לפני כשבוע כשברשותו פצצות תאורה ורימוני עשן, והודה בחקירתו שהפצצות היו אמורות להיות משוגרות לעבר בית רה"מ. כן, זה אמיתי.

עכשיו תארו לכם שהיה מדובר בבן של בכיר בערוץ 14: מה היו הכותרות בתקשורת, והאם גם הוא היה משוחרר על ידי השופט למעצר בית בתוך זמן קצר?

לאחר היוודע תוצאות הבחירות בארצות הברית, התרחשה עליית מדרגה דרמטית, היסטרית, ועם זאת גם פתטית בניסיונות החונטה/האוליגרכיה להפיל את ממשלת הימין. חוסר המקריות של העיתוי הזה נותן עוד תחמושת לתומכי תיאוריית הקונספירציה.

אם נכונה התיאוריה, קבוצה רחבה של אנשים מתוך משוכנעות אידיאולוגית ובהסתמך על תמיכה ומן הסתם אף הנחיות אמריקאיות, פעלו באופן שפגע אנושות בביטחון מדינת ישראל. אנשים אלה היו צריכים לאחר 7 באוקטובר לחיות בפחד מפני הענישה הצפויה להם על מעשיהם. אך בלהט הקרבות הם הצליחו לדחות את העיסוק בחקירת האירוע (ע"ע מניעת הבדיקה של מבקר המדינה בניגוד לחוק. ע"ע גם סילוקם מצה"ל ומהשב"כ של כל מי שעלול להביע דעה עצמאית).

חשוב לשים לב, שאין מדובר רק במאמץ להפלת הממשלה, דבר שניתן היה להסביר במניעים אידאולוגיים טהורים לכאורה, אלא במאמץ להטיל דופי על-ידי גזלייטינג בממצאים שעשויים לשמש את החקירה העתידית (ע"ע פרשת "זיוף הפרוטוקולים"), ובמניעת גישה של גורמים שאינם חלק ממושאי החקירה העתידית לחלק מהממצאים (ע"ע פרשת "ההדלפות").

עד לאחרונה, הם האמינו שהם יוכלו לדחות את הבדיקה עד לאחר הבחירות בארצות הברית, מתוך הנחה שהדמוקרטים ינצחו בבחירות, הנחה שנתמכה באופן מלא על-ידי אמצעי התקשורת ששיקרו לציבור לגבי המועמדים הדמוקרטים, ולגבי התוצאות הצפויות. מרגע שהשלטון הדמוקרטי יעבור לגורמים אפילו יותר קיצוניים מאלה שעומדים בראשו היום, ואף לפני כן, כאשר הדמוקרטים לא יהיו מוגבלים על-ידי הצורך למשוך קולות יהודים בתעמולת הבחירות, הם היו בטוחים כי סופה של ממשלת הימין יובטח. פעולת הבדיקה שתתבצע אז ותישלט על-ידם תבנה נרטיב שקרי לאירועי המלחמה ומה שקדם לה, ובמידת הצורך הממשל הדמוקרטי שעימו הם שיתפו פעולה יגן עליהם באופן אקטיבי.

מבחינה זו היה שיתוף אינטרסים מוזר בין נתניהו, שבנה על ניצחון טראמפ, לבין מבצעי הפשע שבנו על ניצחון הדמוקרטים להאריך את המלחמה. נתניהו עשה זאת, משום שידע שתחת המגבלות שמטיל הממשל הדמוקרטי ישראל לעולם לא תוכל לנצח, והסיכוי היחיד הוא החלפת השלטון בוושינגטון. האחרים, אם נכונה תיאורית הקונספירציה, עשו זאת כדי למנוע מממשלת ימין לשלוט בחקירת פשעיהם, ועל הדרך גם כדי למנוע השגה של מטרות המלחמה.

בשל שיתוף אינטרסים מוזר זה, הצליח נתניהו עד כה לנהל את הפעולות הצבאיות יחסית בהתאם לכוונותיו (יחסית מאוד: ע"ע אי נטילת השליטה על הסיוע ההומניטרי). אם התיאוריה נכונה, המצב הזה לא קיים יותר, ואנחנו צפויים למרד צבאי מלא כנגד הנחיות הדרג המדיני. הדרג המדיני נדרש לכן לתבונה, עורמה ואומץ רב כדי לנווט את המדינה וליטול מהקבוצה המסוכנת הזו את היכולת להציל את עצמה על חשבון קיום המדינה.

https://did.li/conspi

אחד הדברים שמעצבנים אותי בשנה האחרונה הם האנשים שמדברים על כך שצריך אחדות, ומאשימים בחוסר אחדות את "שני הצדדים", ודורשים משני הצדדים להכות על חטא ולהגיע להסכמות.
למה זה מעצבן אותי, בואו נחשוב על מה נגיע להסכמות:

מחנה אחד אמר שבעקבות גירוש יהודי גוש קטיף יהיו טילים על אשקלון.
מחנה שני טען שרצועת עזה תהפוך לסינגפור.
אז על איזו פשרה מסכמים? חצי סינגפור? רבע טיל? מה?

מחנה אחד הודיע לפני 7 באוקטובר, שהוא לא יגיע למילואים גם אם תהיה מלחמה, ועד היום לא הביע על-כך חרטה, לא התנצל, ולא התחייב לא לקרוא יותר לסרבנות.
המחנה השני רואה בכך פגיעה בחוסן הלאומי, וממשיך להזכיר למחנה האחר את מעשיו הנ"ל.
אז על מה מסכמים? לפעמים הסרבנות טובה לישראל? זה מעשה אחראי?

מחנה אחד שהוא מיעוט, החליט לא לכבד את תוצאות הבחירות, ויצא למהומות, הפרות סדר, חסימת כבישים, וונדליזם, מדורות, פריצת מחסומים, פגיעה באנשי משטרה ואזרחים ועוד. ואם שואלים אותם, אם גם בבחירות הבאות המחנה השני ינצח, האם הם יכבדו את התוצאה, הם מסרבים לכך בתוקף.
מחנה שני וויתר בהכנעה על כל הצעות החקיקה שלמענן יצא לבחירות, רק כדי לשמור על אחדות, ולמרות זאת זה לא ריצה את המחנה השני, שממשיך בהתפרעות. והמחנה השני הזה מקיים את המחאות היחסית מעטות שלו בסדר ותוך שמירה על החוק.
אז על מה מתפשרים כאן? יימשכו ההתפרעויות רק בשבועות זוגיים? איך מגשרים?

יש מחנה שאם יגידו לו שערבים תקפו יישוב ושוחטים את תושביו יצאו מיד להגן על תושביו ולהציל אותם, ויקריבו את חייהם לשם כך.
ויש מחנה שאם זה ישוב של אנשים מהמחנה השני לא בטוח שהם יצאו להגן עליהם, וגם עד היום יש במחנה הזה אנשים שמחרימים את אלה שיצאו להגן על יישובים מהמחנה שלהם.
עם איזו פשרה סוגרים את הפינה הזו?

יש מחנה שמודיע שהוא מתכוון לרדת מהארץ אם הרוב של המחנה השני יגדל.
אוקיי, איך מתפשרים פה? מוציאים את הילודה מחוץ לחוק? מעקרים ומסרסים? מה בדיוק האסטרטגיה?

והכי חמור:
יש מחנה שדורש גם על-ידי שטיפת מוח באולפני התקשורת וגם בכוח ובאלימות להיכנע לכול התנאים שמציב חמאס, ולהפסיק את הלחימה גם בצפון, למרות שבתמורה רוב החטופים עדין לא ישוחררו, והתושבים המפונים לא יוכלו לחזור לבתיהם בבטחה במצב שייווצר, ונחזור באופן מלא ל-6 באוקטובר ואף גרוע ממנו.
ויש מחנה שדורש ניצחון מוחלט, כדי להסיר את האיום הקיומי מעל המדינה.
ובנושא הזה, אוי ואבוי אם אני אשמע מישהו שמזכיר אפילו בחצי מילה התגמשות עם המחנה המטורלל וחסר האחריות. אחדות או לא אחדות.

ריבוי חשיפות הסוכנים שאיראן מנסה לגייס הזכירה לי תובנה שרכשתי בעבר כשהייתי תקופה מסוימת חלק מצוות איתור באגים בתוכנה. בהתחלה הייתי שמחה כשהיינו מגלים הרבה באגים, כי הייתי בטוחה שככה גילינו את כל הבאגים ועכשיו התוכנה תהיה טובה. אבל אז גיליתי שזה בדיוק ההפך – ככול שמגלים הרבה באגים, זה סימן לכך שהתוכנה מלאה בהרבה באגים, ויש עוד הרבה שלא גילינו.

ככה לגבי הסוכנים האיראנים. זה שנחשפו הרבה מקרים רק מעיד על-כך שהאיראנים מגייסים וגייסו הרבה סוכנים. על רובם כנראה עוד לא עלינו. בנוסף – מי שהתגלה הם המקרים הקלים לאיתור. אל תזלזלו בסוכנויות הריגול האיראניות. תמשיכו לחפש. יש עוד!

אתם יודעים מה הכי אהבתי באופן החיסול של סינוואר?

מה שהכי אהבתי זה שלא הייתה פה גבורה של לוחמינו. הם לא נכנסו למבנה כדי לסרוק אותו ולהיתקל בסינוואר ואנשיו. לא היה קרב פנים אל פנים. אפילו לא חתירה למגע.
הם פשוט ירו פגז טנק, ואז שלחו רחפן, ואז ירי של צלף, ורק אחרי יום, כשהכול רגוע, הלכו לבדוק מי הפגרים.

ככה צריך לפעול תמיד. לא רק בעזה, גם בלבנון. להיכנס לבית או למנהרה או לכול מקום רק לאחר שהחרבנו והשמדנו כל מה שיכול לסכן אותנו במקום שאנחנו נכנסים אליו. לא לחפש מעשי גבורה.

לתשומת לב כל מי שחושב שאפשר עכשיו להפסיק את הלחימה לשנה שנתיים כדי לשחרר חטופים, ואז נחסל את החמאס:
א. גם במערכה הבאה, בתור סיפתח החמאס יחטוף ישראלים.
ב. כל זמן שלא מנקים את עזה מהחמאס וגרורותיו, אף אחד לא יחזור לגור בעוטף.
ג. לפי תנאי החמאס שחרור כל החטופים ייקח 5 שנים.

וזה עוד לפני שאנחנו לוקחים בחשבון שגם חמאס בשנה שנתיים הללו לא יצטרף לחוג יוגה, אלא יבנה יכולות ויערך לחידוש המלחמה שתהיה לנו קשה יותר מכפי שהיא כעת.