שמעתי שבחודש נובמבר יש סיילים והפסקות אש. הפסקת אש אני לא יכול להציע - אבל סייל כן. לכן הורדתי את המחיר על "מלך הכוורת" למספר הנמוך ביותר אי פעם: 50 ש"ח. המשלוח בדואר ישראל גם זול במיוחד ועומד על עשרה שקלים. אגב, לחוששים, שלחתי כבר מאות ספרים בדואר רשום, וכולם ללא יוצא מן הכלל מצאו את דרכם לרוכשים בקלי קלות.

מי שמעוניין בכמות גדולים יותר של ספרים לקבוצות, לילדים מיישובי הצפון או מערב הנגב, באיסוף עצמי ובכל מני קומבינות כאלה ואחרות - צרו איתי קשר בפרטי, ונסדר את זה בקלי קלות ובמחיר זול.

ולגבי הספר עצמו, אאפשר לאחרים להעיד עליו.

קישור לרכישה - ממש כאן.

אם יש לכם 25 דקות פנויות וחשק לזמן איכות עם נדאל לרגל פרישתו, אני ממליץ על ההיילייטס של אחד המשחקים היותר מדהימים שלו שיצא לי לצפות בהם, שקצת נשכח אי שם בין הררי הקלאסיקות: משחק הסיבוב השלישי מאליפות צרפת 2006, שארך ארבע מערכות וחמש שעות מול פול הנרי מאת'יו.

מאת'יו היה שחקן מוכשר מאוד שלא הצליח למצות את הפוטנציאל שלו, אך כל הפוטנציאל בא לידי ביטוי במשחק הזה. הוא שיחק מושלם ועדיין לקח רק מערכה אחת. לנדאל כבר היה קילומטראז' רציני בשלב הזה, ועדיין לא הצלחתי להאמין שהוא עושה את מה שהוא עושה. זה היה משחק מטמטם.

https://www.youtube.com/watch?v=i4O2TIJ6044

TBT - כאיזון לפוסט של אתמול, הנה 👆 פוסט בנימה קצת אחרת מהעבר.

אגב, תרגיל נחמד למתעניינים: תנסו לכתוב טקסט משתפך כזה על מישהו שאתם, איך לומר, לא מחבבים.

לא ידוע מה יקרה מכאן הלאה. כל תחזית הגיונית כבר נדרסה ונעלמה בין גרגירי החימר באצטדיון פיליפ שאטרייה.

מה שאפשרי, בנקודה הזו, הוא להסתכל אחורה ולנסות להבין את התופעה. לפרק את המספר – ארבעה עשר תארים באליפות צרפת – ולהפוך אותו לנהיר יותר עבורינו.

כל האשליות שהיריבים קרובים אליו התפוגגו. הטקטיקות קרסו.

הטניס של נדאל היה טוב יותר מזה של יריביו. זו ההגנה וההתקפה. כף היד וגב היד. ההגשה המסובבת הקטלנית. חכמת המשחק. הגיוון. ההתפתחות הלא פוסקת – אי אפשר הרי לזהות את נדאל הקטלני, המגוון, של 2022 בנדאל של 2005.

הכושר הגופני של נדאל היה טוב יותר מזה של יריביו. נדאל לא הפסיד בחייו משחק בן חמש מערכות על חימר. רוב הפעמים, אלה נגמרו הרבה לפני. היריבים של נדאל ידעו תמיד שככל שהמשחק ימשך, כך יהיו בבעיה גדולה יותר. בגיל 19, 25 או 36, נדאל גרם לכולם להבין שהוא עשוי מחומר אחר, כף רגל או לא, ברכיים או לא.

הראש של נדאל היה חזק יותר – הרבה יותר – מזה של יריביו. ברגעים הקשים והטובים, כשפיגר וכשהוביל, בגשם ובשמש, תחת הגג או כיפת השמיים, מול יציעים ריקים או מתפוקקים מישבנים, נדאל הצליח למצוא פתרונות. הראש לא נח. לא התעייף. על ביורן בורג אמרו שקרח זורם בדמו. ובכן, ריטלין זורם בדמו של רפאל נדאל.

אך מעל לכל, הרעב של רפאל נדאל היה תמיד עמוק מזה של יריביו. בעוד שיריבים צעירים שלא הוכיחו את עצמם על המגרש – אלה שאמורים להיות הרעבים ביותר להצליח ולחקוק את שמם בדברי ימי הטניס – אלה הסתפקו לעתים בתחרות, בהשתתפות, בלתת פייט לאלוף. נדאל לא הסתפק בשום דבר זולת הניצחון לעולם. לעולם. אם יש דבר אחד שקשה לי להבין יותר מהכל, הרי שזה עומק הבור הזה שפעור בנשמתו של נדאל. בור בגודל של ספרד, לפחות, שאי אפשר למלא.

מי שצלח את הטקסט הארוך הזה זוכר אולי שכתבתי אי שם לפני מאות מילים שהגדולה של כל טניסאי היסטורי קשורה גם בהארת הנתיב קדימה לבאים אחריו. במובן הזה, יכול להיות שנדאל פשוט גדול מדי. אי אפשר לדמיין מי יאפיל על ההישגים שלו בצרפת. אי אפשר להעלות על הדעת תחושה חזקה יותר של רעב עמוק, בלתי ניתן להשבעה.

רפאל נדאל עומד על כתפי ענקים רבים, אך לא בטוח שמישהו יזכה לעמוד על כתפיו שלו ולהביט רחוק ממנו.

ג'וקוביץ' הפך פתאום לשחקן הטוב בעולם, הופך את הסדר המוכר על כנו. הוא הגיע לאליפות צרפת על גבו של רצף ניצחונות עצום. איכשהו, דווקא פדרר ניצח אותו בחצי הגמר. זה לא הפריע לנדאל לנצח את פדרר בארבע מערכות בגמר. שלוש המערכות הראשונות היו צמודות מאוד. האשלייה הייתה בשיא חיותה: עוד קצת! עוד קצת רשת! עוד קצת יציבות! אך כתמיד, זו הייתה אשלייה. המערכה הרביעית נגמרה 1-6 לטובת נדאל.

שנה.

המפגש הראשון מול ג'וקוביץ' לאחר עלייתו של הסרבי לצמרת. נדאל העפיל לגמר בלי לאבד במערכה. ובגמר, אשלייה! נדאל אמנם ניצח בשתי המערכות הראשונות בקלות, אבל ג'וקוביץ' ניצח בשלישית ונראה טוב ברביעית. נדאל פגיע! כרגיל, הגמר נגמר בארבע מערכות.

וימבלדון, אליפות ארה"ב, אליפות אוסטרליה.

נדאל נפצע ונעדר מהסבב חודשים רבים. הוא חזר ומשום מה ניצח את כל מי שזז. חצי הגמר מול ג'וקוביץ' התפתח לאחד המשחקים הגדולים שחזינו בהם. ג'וקוביץ' הוביל בחמישית – כמעט! כמעט! הבועה מתפוצצת! – ונדאל היה חזק יותר וחד יותר ברגעים החשובים, ניצח 7-9 במערכה המכריעה, ואז דרס את דוד פרר בגמר.

מונטריאול, סינסינטי, שנגחאי, פריז, אינדיאן ולס, מיאמי, מונטה קרלו, מדריד, רומא.

שוב פרר, ושוב אנדי מארי (גם הוא היה שם, גם הוא סבל מנחת זרועו של נדאל יותר מפעם אחת), ושוב ג'וקוביץ', שוב ארבע מערכות – הפעם ג'וקוביץ' הוביל במערכה – ושוב ברגעי האמת הפער גדול, ברור, בלתי ניתן לגישור. תואר תשיעי בתוך עשר שנים.

שנתיים של תקלות, אסונות, חריקות במכונה הנדאלית. פציעה במפרק כף היד הייתה הספתח, ולאחריו התוספתן שלו החליט לפרוש מבין החיים, ואז סדרה של טורנירים מוזרים, לא טיפוסיים, חסרי ביטחון. נדאל הפסיד ברבע הגמר בצרפת כשהוא צל של עצמו. ב-2016 הוא הגיע מוכן, אבל מפרק כף היד שלו נסדק במפתיע והוא פרש לפני הסיבוב השלישי. שנתיים רצופות בהן נדאל לא זכה באליפות צרפת. סופו של עידן?

1. ג'וקוביץ' עבר משבר. פדרר חזר משום מקום לצמרת. נדאל דרס את כולם בצרפת ללא רחם, חמוש במשחק מגוון מתמיד, שולט לחלוטין בנקודות הקצרות בנוסף לנקודות הארוכות. הוא לא רק הביס את פדרר שוב ושוב, אלא גם סיפח לעצמו את הטניס של פדרר. נדאל הפסיד רק ב-35 משחקונים לאורך שבעה משחקים. תים, יורש העצר המיועד, נדרס בחצי הגמר. ואוורינקה ניצח בשישה משחקונים בגמר.

עוד שנה. לא ייאמן. השנים רצות. שנה בה התפטרתי מעבודתי כעורך דין! חגיגה.

נדאל הגיע לאליפות צרפת מדורג ראשון בעולם, לראשונה מאז 2014. הפער בינו לבין כל שאר הטניסאים היה ענק על החימר. תים ניצח בגמר בתשעה משחקונים. קן רוזוול הגדול שהעניק את הגביע לנדאל אמר בטקס "דומיניק אכזב היום עם המשחק שלו". כן, שוב האשלייה. האשלייה שהיריבים הם אלה שמאכזבים, שמשום מה חסר להם משהו. איזה משהו? עשור וחצי חלף ועולם הטניס ממשיך לחפש.

שנה תמימה. לאן אבדו נעורינו? העולם אינו אותו עולם. הנהר אינו אותו נהר ואנו אינם אותם בני אדם.

שוב פדרר, ושוב תים – הפעם גם לקח מערכה! – ונדאל זכה שוב בתואר. כבר מזמן אין אשליות. ישנם שחקנים טובים, שחקנים מעולים, שחקני על, וישנו נדאל.

בחירות בישראל, עוד בחירות בישראל, מגפה עולמית, ועברה שנה וחצי.

באליפות צרפת סתווית, קפואה, נדאל שעט לתואר בלי לאבד מערכה בפעם הרביעית. ג'וקוביץ' סבל בגמר מנחת זרועו. 0-6 2-6 5-7. ברבע הגמר ניצח את יאניק סינר. סינר היה בן ארבע כשנדאל זכה לראשונה באליפות צרפת.

בחירות בארה"ב. סגרים. פציעות. קמטים. השיער כבר אינו מה שהיה פעם.

ג'וקוביץ' ניצח שוב את נדאל במבצרו. זו הייתה תצוגה על אנושית מג'וקוביץ', שהיה נחוש מאי פעם לסיים את הקריירה שלו עם יותר תארי גראנד סלאם מנדאל ופדרר. הגישות של השניים מתומצתות במילים שלהם. ג'וקוביץ' אמר: "ברור שאני רוצה לסיים עם יותר תארי גראנד סלאם". נדאל: "אני לא יכול לדאוג כל הזמן האם לשכן שלי יש בית יותר גדול. אני מרוכז בעצמי".

והנה אנחנו כאן.

יש רגליים לסברה שתואר אליפות צרפת הארבעה עשר של נדאל היה המפואר מכולם. בכף רגלו מפעמת תסמונת מילר-וייס. עצם בכף הרגל לא זוכה לאספקת דם סדירה, ולמעשה הולכת ונרקבת. הוא הגיע לצרפת מבלי שזכה ולו בתואר הכנה אחד. פליקס אוז'ה-אליאסים לקח אותו למערכה חמישית בסיבוב הרביעי, ג'וקוביץ' התחרה איתו במשך למעלה מארבע שעות ברבע הגמר, זברב בחן אותו כהוגן בחצי הגמר לפני שהתרסק פיזית.

הניצחון היום מול קספר רוד מסמן את הפעם השלישית בלבד בה שחקן זכה בגראנד סלאם לאחר ניצחונות מול ארבעה טניסאים שמדורגים בעשירייה הראשונה בעולם. קרלוס מויה, המאמן והמנטור, אומר שמבחינתו הזכייה מרשימה אפילו יותר מזו באליפות אוסטרליה לפני כמה חודשים. נדאל מפזר רמזים על ימין ועל שמאל שאולי לא נראה אותו משחק עוד הרבה זמן. בטקס הענקת הגביעים חזר על כך.