בארץ הזאת

מילים ולחן: עוזי חיטמן

גם אני נולדתי בארץ הזאת
והלכתי לאורכה ולרוחבה
גם אבי חלם על הארץ הזאת
הרבה שנים לפני שהוא בא
גם אני ניגנתי בארץ הזאת
שירים שנבטו מאדמתה
גם אני הגנתי על הארץ הזאת
אם הסכמתי או לא הלכתי אתה

אך יש כאלה שלוקחים
מונופול על החכמה
הם יודעים יותר טוב ממני
הם יודעים יותר טוב ממך
מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך

גם אני למדתי בארץ הזאת
אהבת מולדת אהבה תמה
גם אני איבדתי על הארץ הזאת
חברים שהיו לי נחמה
גם אני ניגנתי בארץ הזאת
שירים שנבטו מאדמתה
גם אני הגנתי על הארץ הזאת
אם הסכמתי או לא המשכתי אתה

עכשיו זה המבחן של ממשלת ישראל והעומד בראשה. הם חייבים לפעול בכל הגזרות. עד היום נבחרי הציבור כולם, כמונו, היו שבויים בידי ההגמוניה. שיחקו בתוך כללי המשחק המוגדרים. נגמרו המשחקים והתירוצים. החל מעוד יומיים יש אפילו ממשל אחר מעבר לים. אנחנו לא מוכנים לשמוע יותר סיפורים. הגיע הזמן לשנות. באומץ.
זה הכרח. השארתנו בכפיפות להגמוניה כרוכה במחיר כבד מאוד, שבדרך כלל לא ההגמוניה משלמת אותו.
נבחרי ציבור יקרים, עם ישראל רוצה שינוי, תתחילו כבר לבצע אותו. אנחנו מבינים שזה תהליך, אבל אנחנו רוצים להתחיל לראות אותו מתחיל מחר בבוקר. אם אינכם מסוגלים לחולל את השינוי, תפנו את מקומכם, עוד יגיעו אלה שמסוגלים.

▫️▪️▫️עדו נורדן בטלגרם https://t.me/idonorden

העסקה הזו נוראית. זו לא שאלה. אבל הבעיה שלנו הרבה יותר עמוקה. העסקה הזו היא רק סימפטום שלה.
יתכן שבעוד שבועיים- שלושה, אולי חודש, נמצא את עצמנו במתקפה משותפת עם ארה"ב על איראן ואת כוחות צה"ל חוזרים ומרסקים סופית את החמאס ואת חיזבאללה. ויכול להיות שלא. זה לא משנה את מה שקורה כאן. גם אם במקרה באמת נחזור לסיים עד הסוף את העבודה, ויהיו מי שיגידו שנתניהו יצא גדול, זה לא משנה את מה שקורה כאן. יש כאן בעיה הרבה יותר עמוקה. והיא הסכנה הקיומית האמיתית של מדינת ישראל.
יש כאן הגמוניה ששולטת בנו. בכולנו. בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא. היא מהנדסת לכולנו את התודעה. השאלה הקריטית היא לא האם העסקה שעל הפרק כן או לא, השאלה האמיתית היא איך הגענו למצב שיש לנו עסקה כזו על הפרק בכלל.
האם אנחנו עלולים לחזור לאסון כמו ה-7.10 שוב? התשובה היא שבוודאי. אפילו בסבירות גבוהה. למה? כי בבסיס לא השתנה כאן כלום. ולכולנו יש חלק בזה.
לכל בעיה יש יותר מפתרון אחד. זה כלל ברזל. תמיד צריך לחשוב בכיווני חשיבה שונים. ככל שהבעיה גדולה ומורכבת יותר צריך להניח על השולחן מס' פתרונות שכל אחד מהם הוא בר מימוש לחלוטין. לרוב, בניהול סיכונים מחושב, צריך גם לפעול במקביל במס' דרכים בהתאם לחלופות שונות של פתרונות.
את מה שכולנו מבינים בשכל ישר, אף אחד לא מחיל ברמה הלאומית. מדוע? כי הונדסנו תודעתית.
לפני שנה ורבע קרה אסון גדול למדינת ישראל. המציאות שנגלתה לעינינו כשהתפוגג מעט ההלם הראשוני, היתה מורכבת ודרמטית. מצד אחד, מדינת ישראל ניצבה באיום קיומי ממשי. ההרתעה שלנו נרמסה עד דק ע"י חבורת רוצחים פלאחים, תתי אדם הן מוסרית והן התפתחותית, שהביסה את הצבא שאמור להיות החזק במזרח התיכון. והעולם כולו, ובעיקר במזרח התיכון, הסתכל עלינו ובחן את תגובתנו. היה ברור שמשהו אחר צריך לקרות בתגובה. מצד שני, למעלה ממאתיים חטופים, חלק גדול מהם בחיים, בידי חיות הטרף הללו. מציאות מורכבת מאוד.
במקום להניח באמת על השולחן מס' פתרונות ממשיים למציאות הסבוכה אליה נקלענו, הוכרחנו כולנו לפתרון אחד ויחיד. יתרה מכך, בשיטתיות הועברנו הנדסת תודעה לפיה ההיררכיה בין שתי הדילמות הללו היא שהחטופים לפני הכל. זה לא משהו חיצוני. לכל אחד מאיתנו אין את הלגיטימיות הפנימית, בינו לבין עצמו, אפילו לומר תעצרו. אל תעשו שום עסקה, יש דרכים אחרות.
האמירה לאורך כל הדרך של "לעשות הכל", כיוונה אותנו ותיעלה אותנו לכיוון מאוד ברור.
אבל זה הרבה יותר מזה.
ההגמוניה קבעה לנו כללי משחק וגבולות מחשבה מאוד ברורים. העסקה היא רק סימפטום.
אני לא יודע אם אני מצליח להעביר את המחשבות שלי מספיק טוב, אבל הורגלנו לכללי משחק מאוד ברורים ונוקשים. יש מה שמותר לומר ויש מה שאסור. יש מה שהוא ערכי ומוסרי ויש מה שלא. יש מה שראוי להיעשות ויש מה שלא. יש את מה שאינטליגנטי ונאור ויש את מה שחסר אינטליגנציה וחשוך. ומי שקובע את הנורמות לכל אלה זוהי ההגמוניה.
לא מדובר באנשים מסויימים עם פרצופים ושמות, מדובר בגישה, וכולנו משועבדים אליה בצורה כזו או אחרת. כולנו משחקים את המשחק שלה. לעיתים במודע ולעיתים שלא במודע. אנחנו אומרים דברים או נמנעים מלומר דברים בגלל כללי המשחק שהיא קבעה עבורנו.
כך יש כל פעם באמת פתרון אחד על השולחן. כי יש רק צורת חשיבה מסוימת שהיא לגיטימית. לפתרון הזה יכולים, במקרה הטוב, להיות מס' גוונים, אבל הם כולם בתוך מסגרת אפשרויות מאוד ברורה.
הבעיה הזו קיימת ממש כרגע לא רק במישור הביטחוני. זה קיים גם במישורים האחרים. בכלכלה, במדיניות החוץ, במשפט, בחינוך, בכל. ויש לזה מחיר כבד מאוד. קודם כל בחיי אדם, אבל לא רק.
בשנה האחרונה אנחנו משלמים מחיר בטובי בנינו בגלל היותנו עבדים להגמוניה. הגיע הזמן לשינוי.
זה מתחיל באנשים. כדי להתחיל באמת לשנות, צריך אנשים אחרים במערכות וצריך להפסיק לפחד. אני לא רוצה להחליף חשיבה מונוליטית אחת בחשיבה מונוליטית אחרת. כדי לראות מציאות בצורה מלאה ועמוקה צריך להתבונן עליה מזויות שונות. אבל יש כאן כוחות שמונעים את זה. יש כאן הגמוניה שנלחמת על הגמוניותה. אסור לנו לוותר לה. צריך קודם כל להחליף את האנשים. את הרמטכ"ל וחלק משמעותי מהאלופים. את ראש השב"כ ואולי גם חלק מסגניו. את היועמ"שית וחלק מהמשנים שלה. את פרקליט המדינה וחלק מסגניו, ראש מחלקת הבג"צים והפצ"רית. את הממונה על התקציבים באוצר וחלק מסגניו. להחליף אנשים בתקשורת הציבורית. לכפות את הגיוון, את שינוי תפיסת החשיבה המקובעת, בכל המערכות. אני לא דואג, גם אחרי שהם יוחלפו לא יהיו סביב השולחן רק אנשים מהמחנה השמרני שאיננו נמנה על ההגמוניה. במקרה הטוב יהיה איזון. ההגמוניה שולטת כל כך חזק שגם כשיתבצע השינוי הפרסונאלי הזה, היא תהיה מיוצגת סביב השולחן היטב.

עם פרסום הספר "בעל הבית" הועברה שאילתא ע"י אחד העיתונאים לצה"ל בנוגע למבצע שהוזכר בספר שתוכנן להשתלטות על ביה"ח שיפא בשבוע הראשון לאחר ה-7.10. המבצע כלל תוכנית לחילוץ חטופים שצה"ל ידע בוודאות מוחלטת שנמצאים בשטח בית החולים. הייתי באמצע פגישה ופתאום אני מקבל הודעה. "זו קצינה מהצבא, אשמח שתחזור אלי". סיימתי את הפגישה וחזרתי אליה. היא החלה לשאול שאלות על המבצע, על התפקיד שלי ועל הדרך בה המידע הגיע אלי. כקצין מודיעין שנושא ביטחון המידע חשוב לו, לא הסכמתי לחשוף שום מידע שלא קיבלתי עליו את אישור הצנזורה. לאחר שראיתי שהשיחה לא מתקדמת שאלתי אותה תכל'ס מה היא רוצה. היא הסבירה לי שכתבתי בספר שהיוזמה למבצע היתה של השייטת, אבל באמת היוזמה הייתה של תא"ל דן גולדפוס. "זה חשוב מאוד שתתקן את זה", היא הסבירה, "מה שתכתוב בספר, כך זה יתקבע היסטורית".
הקצונה הבכירה של צה"ל, לצד מסירותה למלחמה, עסוקה גם לא מעט, כל אחד מהזוית שלו, בקיבוע הנרטיב של חלקה במה שקרה בימים שלפני האסון, ב-7.10 עצמו ובימים שאחריו.
נחזור לחטיבת המחקר. החמור הוא שבמקום לעשות חשבון נפש אמיתי. להרכין ראש ולתקן את מה שנדרש תיקון, עסוקים בחטיבת המחקר בהעמקת הבעיה. במקום לפתוח את השורות והראש לגישות שונות, לראיית מציאות שונה, לתפיסות עולם שונות, הם עסוקים בציפוף השורות ובתדרוך עיתונאים ובתוך המערכת ממשיכים לדכא קולות שמנתחים את העובדות המודיעיניות אחרת מהם.
לחבר מתחילת המאמר, שאמר שהשמאל יקבע את העובדות ההיסטוריות, עניתי שהוא מהדור הישן, הוא לא מבין איך מתקבעת היסטוריה היום. העובדות רצות ברשת, אי אפשר להנדס יותר את ההמון, הוא יחשף למידע דרך הרשתות החברתיות והפודקאסטים והתודעה האמיתית תתקבע. גם ספרי הלימוד באוניברסיטה וגם התקשורת הממוסדת לא יוכלו להתעלם מהתודעה הציבורית.
אני מקווה שאני לא טועה.

מחקר עיתונאי או שכתוב ההיסטוריה

בשנת 2019 ישבתי עם חבר, איש שמאל מובהק, בסלון ביתו שבצפון תל אביב. החבר, איש עסקים וותיק וידוע, מעורב מאוד בהוויה הישראלית, גם פוליטית, ותרם רבות לפיתוחה ושגשוגה של מדינת ישראל. ישראל הראשונה בכל מובן שהוא. כחבר הוא מכיר היטב את עמדותי הפוליטיות, אינני מסתיר אותם. כמתריס הוא אמר לי "אתה תראה, נתניהו ילך לפח האשפה של ההיסטוריה, אף אחד לא יזכור אותו. אולי קצת, לדראון עולם". עניתי שאני חושב אחרת. "שנינו מכירים את הנתונים האמיתיים האובייקטיביים של הפיתוח האדיר, הצמיחה הכלכלית והתחזקות מעמדה של ישראל בעולם בעשור האחרון. בפרספקטיבה היסטורית, עם פחות אמוציות, עם ישראל והעולם ידעו להעריך את זה". הוא לא התווכח על העובדות. הוא רק ענה "זה לא משנה, אנחנו (השמאל) הם אלה שכותבים את ההיסטוריה, באקדמיה ובתקשורת, ואנחנו נקבור את נתניהו".
לאחרונה פורסמו באתר YNET מס' תחקירים של רונן ברגמן. מה מטרת התחקירים הללו ומי עומד מאחריהם?
אני לא נכנס לאתר YNET כבר שנים. את הכתבות של ברגמן שלח לי חבר שנמצא באחת מיחידות המודיעין היותר מסווגות והיותר משמעותיות. הוא חשוף לכל המידע בכל הגזרות כבר כמה שנים. הוא כתב לי "תקרא. מישהו מתחיל לשכתב את ההיסטוריה. חצי אמת גרועה משקר. יש כאן גורמי מודיעין שעסוקים לטהר את חלקם הקריטי באסון ה-7.10".
עכשיו זה חוזר שוב עם "התחקיר" על העברת המידע ללשכת ראש הממשלה.
ראשית, אינני בא לייצג את עמדתו של נתניהו. איש לא מינה אותי לכך ואני גם לא במקום של להגן עליו. אבל אין חולק שראש הממשלה לא ידע דבר גם לאחר שהחל מטח כבד על ישובי עוטף עזה בסביבות השעה 6:20 בבוקר. הוא עודכן לראשונה שקורה משהו קרוב ל- 10 דקות אחר כך, סמוך לפריצה של הגדר על ידי כוחות גדולים של מחבלים, גם אז איש לא נתן התרעה לראש הממשלה למה שעומד לקרות, גם לא סמוך לזמן הפריצה. משכך, כרגע מנסים להראות שלשכת ראש הממשלה ידעה מוקדם יותר. זה ממש לא רלוונטי. ידיעות בסדר גודל כזה שמביאות לדיון ישיר בין הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש אמ"ן לא מועברות דרך לשכות. ממש כשם שאת הדיון ביניהם לא קיימו הרמטכ"ל וראש השב"כ דרך הרל"שים, כך מצופה שמידע משמעותי יגיע ישירות לראש הממשלה ולא לגורם זוטר במזכירות הצבאית. בדיוק בשביל זה יש תמיד צמוד לנתניהו טלפון אדום. אם לגורמים הצבאיים יש ספק אם צריך להעיר את ראש הממשלה בחופשתו לפנות בוקר כדי להעביר לו את המידע, בשביל זה יש את המזכיר הצבאי של ראש הממשלה. אבל גם אותו הם לא טרחו ליידע.
יתרה מכך, צריך להבין את מבנה לשכת ראש הממשלה. המזכירות הצבאית, על כל מרכיביה, היא יחידה צה"לית. נמצאים בה לובשי מדים והיא כפופה לרמטכ"ל. מהמזכיר הצבאי ועד אחרון החיילים ביחידה. אם הועבר מידע למי מקציני היחידה והוא לא העביר אותו לראש הממשלה או למפקדו, המזכיר הצבאי, זה מחדל צה"לי ולא של לשכת ראש הממשלה. וזה ממש לא משנה כמה ראש הממשלה מעריך את הקצין הזה, כפי שנטען בכתבה.
אז למה לברגמן היה חשוב להוציא את נתונים ולהציגם כאילו המידע זרם מאמ"ן ללשכת נתניהו?
אני ממליץ לכולם לקרוא שוב את התחקירים ולראות איזו יחידה מוזכרת בהם באור חיובי ככזו שהניחה התרעות על השולחן. חצי אמת גרועה משקר. כדי שהשקר לא יהיה בוטה מידי, לאורך הכתבה מצויין שאכן היתה הסתייגות שאמרה שפני חמאס אינם להסלמה, אבל גם מודגש לאורך כל התחקירים שהמידע הונח על שולחנו של ראש הממשלה.
מטרת הכתבה איננה רק ניסיון השחרה של ראש הממשלה כאילו הוא ידע שעומד לקרות משהו ולא עשה דבר. דבר שלמי שבקיא במידע שהופץ ובאופן שבו הוצג לנבחרי הציבור כולם, ברור שאיננו אמת. מטרת הכתבה היא לנסות לחפות על הגורם העיקרי שאמור היה לספק את המידע הזה עבור מדינת ישראל, חטיבת המחקר באמ"ן.
החמור בסיפור איננו הכשל הטראגי של חטיבת המחקר שהוביל לאסון הגדול ביותר במדינת ישראל. הדבר החמור הוא התחקירים הללו עצמם. ברור שלא מדובר בעבודת מחקר עיתונאית מופתית, עמוקה, שיטתית ונוקבת של ברגמן. מדובר בכתבה מוזמנת של אנשי חטיבת המחקר שהעבירו את המידע לברגמן מתוך אינטרס לקבע את הנרטיב שלהם לכישלון המודיעיני. העברת מידע בין פקידים בכירים, לרבות במערכות הביטחון, לבין התקשורת, היא פרקטיקה מאוד נפוצה במחוזותינו. אל תפלו מהכסא, זה קורה כל הזמן, כבר שנים. אולי מאז קום המדינה, אולי עוד קודם. כך יוצרים נרטיב. כך משכתבים את ההיסטוריה.

השתתפתי בפודקאסט זוית ישרה וערכתי ניתוח עומק של המשמעויות של שני האירועים הדרמטיים שעברנו באמצע השבוע.

https://youtu.be/-AaPEpbGjvU?si=LMrZlYTc6XnoC97F

יריב לוין ממליץ לא תקראו?

תוצאות הבחירות בארה"ב דרמטיות חברתית עבור אזרחי מדינת ישראל. חיה כאן קבוצה שרואה עצמה שייכת יותר לשכבת "הליברלים" העולמית מאשר לחלקים האחרים במדינת ישראל. חלק מהחברה הישראלית שדמוגרפית מהווה פחות משליש מהעם היהודי במדינת ישראל. קבוצה שכל מערכת בחירות בישראל היא מופתעת מחדש איך יכול להיות שכמעט כל מי שהיא מכירה נמצא בשמאל ובכל זאת הימין מנצח, כל פעם מחדש. קבוצת אוכלוסיה, שבדומה למקבילה שלה באמריקה, גם היא חיה בעולם קוסמופוליטי במציאות הוירטואלית ובמדיה ומנותקת מהמציאות הממשית. הקבוצה הזו ייחלה לכך שהאריס תנצח בבחירות. כמו שהשיר אומר "יהיה בסדר, אובמה יעזור". מישהו מעבר לים יכפה על הבבונים כאן מדיניות שפויה. אבל היא התעוררה הבוקר וגילתה שמציאות טפחה לא רק על פניה אלא גם על פניה חבריה מעבר לאוקינוס.
קשה לחזות לאן המציאות תלך מכאן, אבל ברור לכולם שהיא כבר לא תראה אותו דבר. ההגמוניות העולמיות והמקומיות איבדו מכוחן. הן עדיין שולטות במנגנונים במדינות, אבל גם זה כבר לא יכול להחזיק לאורך זמן. עושה רושם שאנחנו בפני תחילתו של עידן חדש. עידן הפשטות הבריאה.

▫️▪️▫️עדו נורדן בטלגרם https://t.me/idonorden