חבר שמשרת כקצין בבא"ח גולני סיפר לי אתמול: "האמבולנס הראשון שיצא עם אחד הפצועים נחסם למשך כמעט 5 דקות בכפר קרע על ידי שופל ערבי שלא הסכים לזוז, ופינה את הדרך רק באיומי נשק מצד לוחם שנאלץ להפסיק את עצירת הדימום של הפצוע כדי לצאת מהרכב. בשעות אחרי פיצוץ הכטב"ם הכפר התמלא בקריאות שמחה וזיקוקים".

יש לנו אויב ענק שחי בתוכנו.

חזרה להפריע!
היועמשית מיארה מתנגדת להצבת מיגוניות בהתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון!!!
עכשיו, אם היה מדובר ביישוב בדואי לא חוקי בנגב, הייתם שומעים את הקוזאקים קורעים שערי שמיים על הפקרת הילדים הבדואים, אבל אלו ילדים של האנשים שטסו לעוטף ב 7.10 ונשארו להילחם שם עד היום, אז למי אכפת אם יחטפו טיל של חיזבאללה.
אגב, אם חס וחלילה ייפגע ילד בהתיישבות הצעירה בגלל שלא שמו לא מיגונית, מיארה תיקח על זה אחריות?
חרפה!!!

יגאל מלכה - igal malka
- לשיתוף ב WhatsApp לחצו כאן

גיא מלכה
‏לאחר שקראתי את הספר חזון ופיגיון הבנתי שרצח ההורים ולקיחת תינוקות וילדים ב7/10 זה למעשה התאסלמות כפוייה אצל האיסלמונאצים בדיוק כמו שעשו בעבר בתימן .
הכל בעצם מלאכת מחשבת מי שמגיע ממשפחות מצפון אפריקה יודע מסיפורים כמה שהערבונאצים גרועים מנאצים אבל היות שלרוב תושבי המדינה אין מושג מי הם תתחילו בבקשה להתעניין לחפש עדיות באינטרנט

"קול יפה היה לו למחבל שלי" - שורות אלו, שנכתבו על ידי שירי נגארי הי"ד ימים ספורים לפני מותה הטרגי בפיגוע בירושלים לפני 22 שנה, מהדהדות היום יותר מתמיד. הן מהוות עדות מצמררת לסכנות הטמונות בתרבות ה"פוליטקלי קורקט" שמשתיקה אמיתות מטרידות בשם הנימוס החברתי.
שירי, בחכמתה הטרגית, זיהתה את האבסורד של חברה המעדיפה להגן על רגשות מאשר על חיי אדם. "אבל אי אפשר היה להעליב אותו, לפגוע ברגשות המיעוט שלו", כתבה, מתארת את המלכוד הנורא שבו מצאה את עצמה - לראות את הסכנה מתקרבת אך להרגיש חסרת אונים לפעול נגדה.
ומכאן אנו מגיעים לסיפורו של חברי, ד"ר מיכאל בן ארי, איש שהעז לעשות את מה ששירי לא יכלה. במשך שנים, בן ארי זעק, הזהיר והתריע מפני הסכנות שראה מתקרבות. ומה קיבל בתמורה? כתב אישום על הסתה לגזענות. האירוניה צורמת: האיש שניסה למנוע את הטרגדיה הבאה מואשם בפשע, בעוד שהסכנות עליהן התריע הפכו למציאות עקובה מדם.
שש שנים של מרץ ומשאבים בלתי מוגבלים מכספי הציבור, השקיעה הפרקליטות ברדיפת חברי הצדיק, חבר הכנסת לשעבר, ד"ר מיכאל בן ארי.
שש שנים במהלכן התגשמו כל הזוועות שהוא התריע מפניהן: אירועי "שומר החומות", גל האלימות והמהומות בערים המעורבות, ולבסוף – שואת העוטף - המתקפה הכוללת על ישראל ב-7 באוקטובר, שדמתה עד אימה לתרחישים שבן ארי הזהיר מפניהם.
בן ארי דיבר על "אומה רצחנית" ו"אין דו-קיום", ביטויים שנשמעים קשים לאוזן המעודנת. אבל האם לא עדיף קול צורם שמציל חיים על פני שתיקה מנומסת שמובילה לאסון? האם לא הגיע הזמן שנפסיק להתחבא מאחורי מסכות של נימוס ונתחיל להתמודד עם המציאות המורכבת והמסוכנת שבה אנו חיים?
שירי נגארי ומיכאל בן ארי, שני קולות שונים מתקופות שונות, מעבירים לנו מסר אחד ברור: השתיקה הורגת. כשאנחנו מעדיפים להיות "נחמדים" על פני להיות אמיתיים, אנחנו מסכנים את עצמנו.
בן ארי עצמו אומר: "אני מעדיף שבית המשפט ירשיע אותי אלף פעם מאשר שירשיעו אותי אלה שיכולתי להציל ולא הצלתי" - אמירה רבת עוצמה המשקפת את תחושת השליחות והאחריות העמוקה שהניעה אותו.
בעידן הפוסט-אמת שבו אנו חיים, האתגר של בן ארי הוא להוכיח שהאמירות שלו מבוססות על עובדות אמיתיות ולא על הכללות גזעניות. עליו להציג נתונים ודוגמאות קונקרטיות לתמיכה בטענותיו, ולהראות שדבריו נאמרו מתוך דאגה כנה לביטחון המדינה ואזרחיה.
אך גם אם יצליח בכך, התביעה עשויה לטעון שאופן הצגת הדברים והכללתם על כלל הציבור הערבי מהווה הסתה לגזענות. זהו המתח המתמיד בין הצורך להגן על החברה מפני סכנות אמיתיות לבין הרצון לשמור על ערכים של שוויון וכבוד לכל אדם.
בסופו של דבר, המקרה של בן ארי מעלה שאלות נוקבות על החברה שלנו: האם אנחנו מוכנים לשמוע אמיתות לא נעימות? האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם אזהרות קשות מבלי להאשים את השליח? וחשוב מכל - האם נלמד את הלקח בזמן, או שנמצא את עצמנו שוב כותבים שירי קינה על מה שיכולנו למנוע?
שירי נגארי הי"ד שילמה בחייה - רבים אחרים נרצחו גם כן. כמה עוד יצטרכו לשלם עד שנבין שלפעמים, כדי להציל חיים, עלינו להעז לומר את האמת, גם אם היא לא נעימה לאוזן? אולי הגיע הזמן להקשיב למה שבן ארי ואחרים מנסים לומר לנו, לפני שנמצא את עצמנו שוב עומדים מול טרגדיה שיכולנו למנוע.
ובנימה האישית, יש לך הרבה במה להתגאות מיכאל. אין לי ספק שהצלת חיי אדם.
כולי תקווה שעם ישראל יתפכח לפני שתיאלץ לתלות על קיר בביתך את כתב האישום המופרך שמוגש נגדך על מנת להוכיח שהיית בצד הנכון, המוסרי והיהודי של ההיסטוריה של עמנו.
-----------------
לפני 22 שנה נרצחה שירי נגארי הי"ד בפיגוע בקו 32 בצומת פת שבירושלים כשהיא בת 22.
לאחר מותה התגלה שיר נבואי מצמרר שכתבה זמן קצר לפני הפיגוע...
קוֹל יָפֶה הָיָה לוֹ
לַמְחַבֵּל שֶׁלִּי
לִפְנֵי שֶׁפּוֹצֵץ לִי אֶת
הָאוֹטוֹבּוּס
אֲבָל אִי אֶפְשָׁר הָיָה
לְהַעֲלִיב אוֹתוֹ, לִפְגֹּעַ
בְּרִגְשׁוֹת הַמִּעוּט שֶׁלּוֹ
וְיָדַעְתִּי הַכֹּל מֵרֹאשׁ
וְשָׁמַעְתִּי אֶת כָּל הַתְּגוּבוֹת
אָהַבְתִּי לְפֶתַע אֶת הָאֲנָשִׁים
סְבִיבִי, שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִים
לַגּוֹרָל הַזֶּה, כָּאַב מַה שֶּׁהִפְסַדְנוּ
אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי
יִקְרֶה מַה שֶּׁיִּקְרֶה

??

‏המד החיובי של תוצאות הבחערות בצרפת. הרבה יהודים מצרפת ישובו למולדת.
במיוחד הצעירים שבהם.
נקבל אותם באהבה ובזרועות פתוחות. בקרוב יהודי בריטניה וארה״ב. אנחנו יכולים לעשות טרייד-אין ולשלוח לארצות הרווחה האסלאמיות את תומכי החמאס כמו תומא סולימאן וחבריה.

השמאל מבקש לבטל את פגרת הכנסת כי ׳צריכים לעבוד׳, אבל מתעקש לשבש כל דיון בוועדות הכנסת.
קוהרנטיות.

‏נלחמים בשביל הלוחמים!??**

ד' תמוז - 10/7
יום רביעי. 18:00.
דרך מנחם בגין 154,
פרקליטות מחוז תל אביב.

לפרטים:
אהרן - 054-871-5471
ליזה - 050-653-8122

תרומות למאבק למען החיילים:
payboxapp.page.link/GKz7sXzPAr3cJ8…‎

תרומות בביט:
050-653-8122