היה לי הכבוד והעונג להתארח בפודקסט של בוריס אפיליצ'וק שעושה עבודת קודש בין דוברי הרוסית, דבר שהליכוד מזניח, למרבה הצער. אני מכיר את בוריס זמן רב, ומעריך את אומץ ליבו ואת תבונתו הפוליטית. ניסיתי להסביר בשיחה הזאת למה אני אופטימי (מאז ספטמבר לפחות).

https://youtube.com/watch?v=gSlF-g7tsok

הטענה ש"אי אפשר להרתיע את החות'ים" היא גרסה מחודשת של "אי אפשר לנצח טרור בכוח", מה שכבר הוכח כקשקוש. אפשר גם אפשר, זה רק מצריך - כפי שהצריך בזירות הקודמות - אורך רוח ונחישות במקום קריאות פבלוביות ותבוסתניות לוותר.

רק בימים האחרונים ממש החות'ים "טיפסו" לצמרת סדר העדיפויות של ישראל - לא בגלל שהם עושים עכשיו משהו שלא עשו קודם, אלא בגלל שרק עכשיו סיימנו לטפל באויבים מסוכנים יותר ואנו יכולים להתפנות אליהם.

ניתן לטעון שאין כרגע מספיק מודיעין עליהם, וזה בסדר - לא מדובר במחדל: החות'ים לא היו אפילו ברביעייה הפותחת מבחינת סדרי העדיפויות של ישראל. לכן זה ייקח זמן.

למי יש מודיעין טוב יותר על החות'ים, שיכול לקצר הליכים? כנראה לאמריקנים, שפועלים באזור כבר תקופה ארוכה. הבעיה היא שהממשל הנוכחי רופס ולא מוכן לתרגם את המודיעין למהלומות משמעותיות, אבל הממשל הזה גם מסיים את תפקידו בעוד חודש בלבד.

לארה"ב גם קל הרבה יותר להכות בחות'ים, כי בעוד שצה"ל רחוק מהם האמריקנים קרובים מאוד, עם משחתות, נושאות מטוסים ומפציצים אסטרטגיים. לכן צריך לגבש ביחס לחות'ים אסטרטגיה עם ממשל טראמפ, שתכלול שיתוף מודיעין עם ישראל ובשאיפה גם מתקפות אגרסיביות הרבה יותר של ארה"ב.

כשראשי ההנהגה החות'ית יתחילו לעלות לשמיים אחד אחרי השני; כשבצנעא ובשאר תימן לא יהיה חשמל באופן קבוע; כשמכוניות לא יוכלו לנסוע בתימן כי לא יהיה להן דלק; כשנמל התעופה ונמלי הים של החות'ים לא רק ייפגעו, אלא יושמדו - או אז יתברר, כרגיל, שגם את החות'ים אפשר להרתיע ולנצח.

כל מי שעיניו בראשו מבין שהקונספציה שכשלה היא זו שהשמאל רוצה לחזור אליה: הרעיון שאפשר לחיות בשלום לצד הנאצים.

בן כספית זה מה שקורה כשמנסים להעביר חשמל דרך פירה.

אם היינו מסיימים את המלחמה "לשנה-שנתיים" כמו שהציע גנץ כשעזב את הממשלה, היום חיזבאללה עדיין היה מאיים במלוא יכולותיו על ישראל, ההנהגה שלו לא הייתה מחוסלת, לתושבי הצפון לא היה אופק לחזרה הביתה, חמאס היה שולט בעזה, דף ובכירים אחרים היו עדיין בחיים, ומרבית החטופים היו עדיין בשבי.

כרגיל. אני אומר משהו נכון, נדב איל עושה שלושה ימים דוורות בטוויטר על זה שאני קורספירטור. ואז מתברר שצדקתי מהתחלה.
ככה עובדת תקשורת המיינסטרים. היא משקרת, וכשאנחנו חופשים את השקר אומרים שאנחנו משקרים. כמו שעון. תמיד אותו דבר.

‏חמאס רוצה בעסקה שתוביל לעצירת המלחמה כי המשמעות היא שניצח במלחמה וישראל הובסה.
‏הבית הלבן רוצה בעצירת המלחמה מסיבות פוליטיות.
‏נתניהו לא מוכן לעסקה שכוללת את הפסקת המלחמה ורוב הציבור הישראלי תומך בעמדתו.

‏מרכז הכובד של האירוע טמון בעובדה שממשל ביידן שאמור להיות "מתווך הוגן" במו"מ ובן ברית של ישראל, נמצא בשילוב אינטרסים דווקא עם חמאס, ובהתנגשות אינטרסים מול נתניהו וישראל.

‏מה עושה הבית הלבן?
‏מפעיל את בכירי התקשורת הישראלית ואת ראשי מערכת הביטחון של ישראל, בניסיון לרמות את אזרחי ישראל כאילו העסקה לא תוביל לעצירת המלחמה.

‏המניפולציה הזו חזרה על עצמה בכל סבבי המו"מ:
‏- ראשי מערכת הביטחון מתדרכים כאילו נתניהו מונע עסקה ומפקיר את החטופים מסיבות פוליטיות.
‏- תקשורת השמאל מתמסרת למניפולציה ומפמפמת בעוצמה את עלילת הדם על הפקרת החטופים.
‏- לאחר כמה שבועות העובדות מתגלות ומתברר כי המכשול לעסקה היה חוסר הסכמתו של נתניהו לרמות את אזרחי ישראל כאילו העסקה לא תוביל לעצירת המלחמה.

‏זה מה שקורה גם עכשיו.
‏המלכודת שחמאס והבית הלבן טומנים לישראל ממוקמת במעבר בין השלב הראשון לשני בעסקה.
‏בהצעה המקורית, (שהיתה מסוכנת והילכה על התהום גם כך), התחייבה ישראל לניהול מו"מ בתום לב על מעבר לשלבים הבאים בעסקה - אך לישראל נשארה האופציה להפסיק את המו"מ ולחדש את המלחמה.
‏זו הסיבה לכך שחמאס וסינוואר דחו את ההצעה.

‏בעמדה החדשה של חמאס ישנה דרישה לערבויות בינלאומיות לכך שהמו"מ על המעבר לשלב השני יוכל להימשך בלי הגבלת זמן.
‏המשמעות דה-פקטו אם ישראל תסכים להצעה: הסכמה ישראלית לעצירת המלחמה.

‏בכירי מערכת הביטחון שמתדרכים בעד ההצעה החדשה ומנסים לשווק אותה כהצעה שאינה כוללת התחייבות ישראלית לעצירת המלחמה, משקרים ומנסים לרמות ולהוליך שולל את אזרחי ישראל.

‏מערכת המשפט החליטה שכדי שחבריה יוכלו לטוס בראש שקט לחופשת הסקי הבאה, עליה להקריב כמה לוחמים למולך בית הדין הבינלאומי בהאג.
‏אבל יש בעיה: 99 אחוזים מאזרחי ישראל מעניקים גיבוי מוחלט לגיבורים שהצילו אותנו מאסון גדול פי כמה ב-7 באוקטובר.
‏מה עושים?
‏רודפים את הלוחמים כדי לאתרג את
‏עצמם מול האג, ומוציאים צו איסור פרסום כדי לאתרג את עצמם מול הזעם הציבורי של אזרחי ישראל.

‏מערכת המשפט שלנו - בדגש על צמרת פרקליטות המדינה - רקובה, מסואבת ולא מסוגלת להחליף דיסקט ולהיגמל מ-35 שנים של רדיפה ומדיניות שיטתית לקשור את ידי הלוחמים.

‏את חוקי המדינה הם לא סופרים כי הם בזים למחוקקים ולציבור שבחר אותם.
‏קבוצת הייחוס שלהם היא הקהילייה המשפטית הבינלאומית. הם מבקשים להכפיף את כולנו למוסדות ולבתי דין בינלאומיים שחייהם ובטחונם של אזרחי ישראל מעניינים אותם כקליפת השום.

‏המערכת הזו מנותקת מהמציאות הישראלית, היא רואה עצמה חלק מאליטה אינטלקטואלית-מוסרית קוסמופוליטית ומודדת את עצמה ביחס לקולגות שלה בבריסל, בהאג ובברלין.

‏המערכת הזו מסוכנת ליכולתה של מדינת ישראל להגן עצמה מפני איומים קיומיים.

‏מה אמורים להבין הלוחמים שיילחמו בקרוב בחיזבאללה ממה שמתרחש כעת בבית המשפט בתל אביב?
‏ומה אמורים לחשוב הלוחמים שיקפצו להציל חיים במתקפת הפתע הבאה?

‏מערכת משפט שרודפת חיילים ולוחמים קדושים בשם הגנה על זכויות הנאצים מהנוחבה.
‏המילה בושה לא מתקרבת לתאר את חומרת האירוע הזה.
‏זו תועבה. טומאה. פשיטת רגל טוטלית של המדינה מחובתה כלפי אלו שמגנים על כולנו.

תקשיבו למה ששמחה אומר. ?

מודעה, מודעה, אבל פעם הבאה שאתם קוראים את נחום ברנע, סימה קדמון, נדב איל או בן-דרור שמאליני, תזכרו איזה מודעות של אירגונים אנטי-ישראלים ידיעות אחרונות מוכן לפרסם בשער: לוחמה פסיכולוגית נגד ישראל.