אתם זוכרים את משפט הפתיחה שלי ?

אז כדי לחיות כמו בשוודיה או דנמרק, אנחנו חייבים לעשות הכל כדי לשחרר את כלכלת ישראל מהכבלים של קבוצות הכוח שמגינות על עצמן - על חשבונכם. בשביל זה אנחנו חייבים להמשיך בצעדים שהתחלנו, וזה כבר תלוי בכם. אל תתפתו לכל מיני הבטחות סרק ורעיונות פופוליסטיים.

תנו לנו את הכוח ואנחנו נדאג להמשיך בדיוק באותה הדרך שהתחלנו, להפוך את כלכלת ישראל לכלכלה חופשית ויעילה, כך שאתם תשלמו מחיר הוגן על כל מוצר שאתם רוכשים.

נכון שכולנו היינו רוצים להיות כמו בשוודיה או דנמרק?

המחירים שפויים, מגוון מוצרים ענק בסופר, המדינה נותנת שירות טוב לאזרחיה. בקיצור, החיים הרבה יותר קלים.

הבעיה היא שבכל פעם שהפוליטיקאים מהזרם הסוציאל-פופוליסטי מביאים את שוודיה ודנמרק כדוגמה לחיקוי, הם שוכחים לספר לכם, מה הסיבה המרכזית לשגשוג של המדינות האלה ומה מאפשר להן להעניק לאזרחיהן איכות חיים גבוהה. הם לא מספרים שבמדינות הללו יש שוק חופשי, ללא חסמי יבוא, עם תעשייה וסחר יעילים שמבוססים על תחרות חופשית!

אי אפשר לשאוף להיות כמו הכלכלות המובילות בעולם מצד אחד, ומהצד השני להתנגד לצעדים שעומדים בבסיסו של סוד ההצלחה של המדינות הללו.

ישנו עקרון אחד חשוב, שהמצדדים בחסמי היבוא מסרבים להכיר בו:
כל מדינה חייבת להתמקד ולדחוף קדימה את ענפי הכלכלה שבהם יש לה יתרון יחסי מול מדינות אחרות. הרי זה ברור שאין שום מדינה בעולם שיודעת לספק לעצמה את כל צרכיה ולייצר הכל בעצמה, אפילו לא הכלכלה הגדולה ביותר בעולם – ארה״ב. הניסיון הזה נכשל בברית המועצות לשעבר והיה אחד הגורמים לקריסת הכלכלה שלה בסוף שנות השמונים. היום רק צפון קוריאה עדיין עושה את הניסוי האכזרי הזה על אזרחיה.

גם למדינת ישראל היו שאיפות כאלה בעבר, אך הן כמובן נכשלו כישלון חרוץ. בשנות ה-60 החליטה המדינה שהיא מסוגלת להתחרות ביצרניות הרכב העולמיות והחלה לייצר רכבים. זוכרים את ״סוסיתא״? - את הרכב הזה שגמלים יכלו לאכול לו את הכיסוי מנוע?
מהר מאוד התברר לכולם שאין שום סיכוי להתחרות מול טויוטה וסובארו והייצור הופסק. אבל מה נשאר עד היום? המס הגבוה על ייבוא הרכבים, שנועד להגן על יצרן מקומי שלא קיים כבר עשרות שנים.

תסתכלו על הדברים שסובבים אתכם ממש עכשיו. רכבים, כלי מטבח, בגדים, טלפונים, מחשבים ואפילו משחת השיניים שלכם. הכל מיובא מחו״ל. רק הבעיה היא שישנן קבוצות אינטרסים שעושות הכל כדי להשאיר את חסמי הייבוא, במטרה אחת: להתעשר על חשבון הצרכן הישראלי. התוצאה היא שאתם נאלצים לשלם על כל המוצרים האלה ביוקר. הרבה יותר יקר משוודיה או דנמרק.

הקבוצות האלה משתמשות בכוח שלהן כדי להטיל רגולציה עודפת, מיסים מיותרים ותקינה מיותרת על מנת לשמור על הכוח המונופוליסטי שלהן.

קחו לדוגמא את התקינה הייחודית שיש בישראל על שורה ארוכה של מוצרים. הרי זה כל כך ברור שתקינה שקיימת באירופה ובארה״ב, אמורה להיות טובה מספיק גם בישראל. אבל לא, לאורך שנים הרגולטורים כאן נכנעו ללחצים של אותן קבוצות כוח שהמציאו תקינה ייחודית שעולה ליבואנים (וכתוצאה מכך גם לכם) הרבה מאוד כסף.

בסוגיה הזו התקדמנו מאוד בשנה האחרונה, ובמסגרת הרפורמה ביבוא שהובלנו, ביטלנו את רוב התקינה המיותרת. ההתנגדות העזה ביותר הייתה של משרד הבריאות ושם נדרשת עוד עבודה רבה. בממשלה הבאה, אם נקבל הזדמנות, נשלים את המלאכה. העקרון מאוד פשוט, חייבים להחליט בצורה גורפת שהתקינה שנהוגה במדינות מפותחות תהיה תקפה במדינת ישראל AS IS, בלי המצאות מטופשות שעולות לנו ב-י-ו-ק-ר!

עוד בעיה - מכסי יבוא גבוהים. מדינת ישראל מנסה להגן בכוח על חלק מהייצור המקומי שלה ולכן היא מטילה מס גבוה על הכנסת מוצרים לישראל. האם זה באמת עושה את העבודה? התשובה היא לא.
מפני שזה גורם ליצרנים מקומיים שנהנים מהגנה מתחרות להפוך ליצרנים מאוד לא יעילים ולא תחרותיים. למה שתנסה להשתפר ולהתייעל אם אף אחד לא מתחרה בך?
שימו לב למעגל הקסמים שנוצר כתוצאה מהטלת המכסים. מוצרי מיובאים הופכים להיות יקרים הרבה יותר, הייצרן המקומי, גם הוא מעלה את המחיר לרמה של אגורה אחת פחות מהמוצר המיובא והצרכן נדפק פעמיים.
אחר כך, אנחנו מתפלאים למה מוצר ישראלי שמיוצא, נמכר בחו״ל במחיר זול יותר מאשר בישראל. התשובה ברורה: בחו״ל היצרן נמצא בסביבה תחרותית והוא חייב להוריד מחירים, לעומת בארץ, כאן הוא מונופול ויכול להרשות לעצמו לעשוק את הצרכן.

עיוות נוסף שמדינה ישראל אוהבת להשתמש בו הוא הטלת מכסות יבוא, כלומר הגבלת כמות של מוצר מסוים המותרת לייבוא. המשמעות היא הרסנית. זה מאפשר ליצרן המקומי לא לחשוש מתחרות בכלל, לשמור על נתח שוק קבוע וליצור מחסור במוצר על המדפים על מנת להעלות את המחיר. אסון כלכלי שעולה לצרכן הון תועפות. גם כאן הצלחנו לשפר את המצב, בעיקר בזכות העבודה המעולה של השר עודד פורר במשרד החקלאות, שביטל או הגדיל חלק גדול של מכסות הייבוא בתחום החקלאות.

עוד אסון צרכני שאנחנו מתמודדים איתו נקרא ״יבואן בלעדי״. כלומר, רק לחברה אחת ספציפית מותר לייבא לכאן מוצר כלשהו. התוצאה ברורה לכולם: היבואן הזה הופך להיות "מונופול" בישראל וקובע את מחיר המוצר כאן. הרי אין לו שום סיבה להוריד מחירים.
יבואנים כאלה דואגים לא רק להקפיץ מחירים לציבור בישראל, אלא גם לחסום כל מי שמנסה להתחרות בהם!

מה הקשר בין נוטוריון, יהלומן ומדביר ליוקר המחיה?

לשאלה למה יקר כאן כל כך, יש מספר תשובות עיקריות.
אחת מהן נוגעת לביורוקרטיה הישראלית. ביורוקרטיה שמייצרת חסמים מטורפים לעסקים הקטנים, גורמת להם לעבור שבעה מדורי גהינום כדי לקבל אישורים, ובפועל מייקרת את השירות שהם יכולים לתת לכם.
במקרים הגרועים ביותר, הביורוקרטיה מייצרת מחסום שעסקים בהקמה לא מצליחים לעבור ולפעמים אפילו מגיעים למצב של פשיטת רגל.

אדם פרטי שרוצה להקים עסק ולהשקיע בשירות טוב, בעובדים איכותיים ובפרסום יעיל, צריך להקדיש את רוב הזמן להמצאת רישיונות הזויים לעסק, לתשלום אגרות מוזרות ומיסים מיותרים לחלוטין.
אנחנו עוד נחזור לרישוי עסקים בפוסטים הבאים, אבל היום אני אספר לכם על מפלצת רישוי העסקים בישראל.

בישראל יש 133 מקצועות שבשביל לעסוק בהם, אתם צריכים לקבל רישיון מהמדינה. חלקם עוד מתקופת המנדט הבריטי. באיחוד האירופי לצורך העניין יש רק 85 מקצועות כאלה ובארה"ב 90.
אז בואו אני אתן לכם טעימה קטנה מהאבסורד הישראלי.

עבור חלק מהמקצועות, כמובן חשוב שיהיה רישוי. למשל רוקח, טייס, מהנדס או רופא. אבל בחלק מהמקצועות מדובר סתם בחסם תחרות מיותר.

למשל:
אלה מכם שנדרשו לשירותי נוטריון, יעידו שהשירות הזה נועד לוודא שאתם זה אתם, ולשים חותמת יפה. חותמת שעולה מאות שקלים!
במדינות רבות אמנם נוטריון אכן דורש רישוי, אבל אין התניה לכך שנוטריון חייב להיות עורך דין. מדינת ישראל יצרה כאן חסם מלאכותי, כדי להגביל את היצע השירותים בתחום הזה וגרמה לכולנו לשלם ביוקר, בשביל שקבוצה קטנה של נוטריונים תתעשר על חשבוננו ותגבה מאות שקלים על בדיקת תעודת זהות וחתימה.

למה אנחנו צריכים רישיון לעסוק ביהלומים? מה זה אם לא רצון עז של מישהו להגביל כניסת מתחרים לשוק? מסתבר שבישראל נדרש רישוי לעסוק בתחום הזה משנת 1941.

רוצים עוד דוגמא מעצבנת? רישוי הדברה. מצד אחד ברור שמדביר המתעסק בחומר כימי חייב רישיון. אבל למה בישראל כדי להדביר חרקים אתה צריך רישוי מסוג אחד, אבל אם אתה מדביר עכברים, זה כבר רישוי מסוג אחר? זאת אומרת שאם בבית שלי או במפעל שלי יש גם חרקים וגם עכברים, אני צריך להזמין שני אנשים שונים, לסנכרן בינהם ואולי למנות מתאם הדברה. (אני מקווה שאני לא נותן לאף חובב בירוקרטיה רעיונות) ועזבו רגע את הסרבול של האירוע, זה פשוט גורם לכם לשלם הרבה יותר!

בשנת 1972 הומצא בישראל רישוי לבודק רעש באוניות.
שנת 1984 הומצא רישוי לבודק רעש באתרי בניה.
אז נניח שלא היו בשנות השבעים והשמונים מכשירים מתוחכמים שיודעים לעשות את זה, אבל עברו כבר איזה 40 שנה. התקדמנו קצת, לא?

שנת 1970 הומצא הרישוי לבודק מכונות הרמה ובמקביל הומצא רישוי נפרד לבודק אביזרי הרמה. מי שבודק מכונה לא יודע לבדוק אביזר?

בשנת 1988 הומצא רישוי לממזער מסמכים. יש לי רק שאלה אחת: למה?! (וואלה חיפשתי בגוגל, לא מצאתי מקצוע כזה)

ושימו לב להמצאה הטרייה ביותר, שמפרקת לכם את הכיס: בשנת 2010 הומצא רישוי למתווך ייבוא רכב אישי. אתם מבינים שזה נעשה רק כדי להגן על מונופולים בתחום הרכב ולחסום את התחרות בשוק.

אלו רק כמה דוגמאות הזויות של מקצועות שדורשים רישוי. ששממחישות עד כמה ביורוקרטיה מיותרת יכולה למרר את החיים לבעלי המקצוע וללקוחות שלהם (לכם). תוסיפו לזה אגרות, מיסים ואישורים מיותרים ותקבלו משק מסורבל ומעוות, מחירים גבוהים ושירות גרוע.

כל זה דורש טיפול שורש על ידי אדם שלא מהסס לשבור מוסכמות, לשחות פרות קדושות, וגם לנהל סיכונים. בשנה הזאת התחלנו והוכחנו שרק אנחנו מסוגלים, ולכן, חייבים המשכיות.

בקדנציה הזו הוכחנו הלכה למעשה, שישראל ביתנו היא המפלגה היחידה שמתאפיינת בכל אלה וגם פועלת למען המטרה הזו.

משבר הדיור נמצא איתנו כבר שנים רבות.
ב-10 שנים האחרונות מחירי הדיור עלו ביותר מפי 2.

הסיבה העיקרית לעליית המחירים ברורה, פער גדול מידי בין היצע לביקוש. בישראל בונים מעט מידי ולאט מידי.
על מנת לעמוד ביקושים, בישראל צריכות להיבנות כ-70 אלף יחידות דיור מידי שנה. בשנים האחרונות ובמיוחד בין השנים 2015-2021 בנו הרבה פחות מזה, מה שיצר פער שכולנו מרגישים היום בעליית המחירים. היעדר הבנייה הטיס את המחירים כלפי מעלה.

האבסורד הוא שכולם מבינים שהבעיה היא בהיצע (כלומר הבנייה האיטית) אך תמיד התפתו לדכא ולהקפיא את הביקושים, מה שכמובן לא עזר וגם לא יעזור. הדוגמה הבולטת היא כמובן, מחיר למשתכן.

התוכנית חילקה ״דירות עתידיות״ בהנחה מדומיינת ועל ידי כך הקפיאה את הביקושים. למה ההנחה היא מדומיינת? ההסבר פשוט, הדירות הוגרלו ללא היתר בניה, בטווח הזמן שבין הזכייה עד לאכלוס, כל ההנחה נמחקה על ידי דמי שכירות שאותו זוג מאושר המשיך לשלם ומדד תשומות הבניה. אז לא רק שההנחה הייתה מדומיינת, היא גם עלתה לקופת המדינה, כלומר לכולנו, מיליארדים. התוצאה הייתה שהמדינה גם זרקה כסף, גם לא נתנה פתרונות אמיתיים לציבור הרוכשים, והכי גרוע: בשל הקפאת הביקושים גרמה לקפיצה במחירים שאנו חווים עכשיו.
כמובן, ״מחיר למשתכן״ היא לא הגורם היחיד שגרם לטיפוס של המחירים בשנה האחרונה, אך היא דוגמא מובהקת לתוכנית פופוליסטית חסרת כל הגיון כלכלי.

אז למה אנחנו בונים כל כך מעט? הסיבה היא ביורוקרטיה לתפארת מדינת ישראל.
קבלת היתר בניה במדינה שלנו זו משימה לנחושים בלבד והסיבה מאוד פשוטה: הארנונה למגורים אינה מכסה את עלויות הטיפול בתושב של הרשות המקומית (ניקיון, הוצאות חינוך, פינוי זבל ועוד) אז ראשי הערים לא רצים לאשר בנייה חדשה למגורים ומעדיפים קידום פרויקטים של מסחר ותעשייה. אבל בנוסף לכך, הרבה פעמים לפי כלל פשוט בכלכלה התנהגותית, כל מכשול ביורוקרטי מקבל ״תג מחיר״ שאותו גובים חלק מראשי הרשויות. אם זה תמורת תמיכה פוליטית מצד היזם או סתם, תמורת בצע כסף בנאלי ונבזי.

ולמה אנחנו בונים כל כך לאט?
תחום הבנייה משווע לעובדים. בישראל עובדים הרבה פחות פועלים מתחת למנוף, מאשר במדינות המפותחות. התוצאה: בניה איטית ומסורבלת. הישראלים אינם ששים להזיע באתרי הבניה, אז צריך עובדים זרים. כאן, נכנסים שרי הפנים לדורותיהם שמשיקולים של ״סכנה דמוגרפית״ למדינת היהודים בקושי אפשרו כניסה של עובדים זרים למדינה. והתוצאה? שוק שחור של עובדים בלתי חוקיים, מחסור בעובדים וקבלנים שמאחרים במסירה.

הייתי מאוד שמח אם כאן היו מסתיימות הבעיות שלנו אבל.. צר לי, יש עוד. מכשול נוסף שעומד בפני עתידו המזהיר של שוק הנדל"ן בישראל הוא העדר סנכרון בין מנהל התכנון, רשות מקרקעי ישראל וועדות התכנון למיניהן. האחד מתכנן מעט ולאט, השני משווק רק את מה שהוא חושב לנכון לשווק, משיקולי הכנסות על הקרקע, והוועדות מורחות את היזמים מהסיבות שעליהן כבר דיברנו.
תוסיפו לזה פיגור בתשתיות תומכות כגון, כבישים, ניקוז ומוסדות חינוך, מסחר ופנאי והתוצאה היא בלתי נמנעת - פקק בניה אדיר, מחירים בשמיים וחלום הדירה בלתי מושג.

איך מתגברים על כך זה?
רק על ידי טיפול יסודי בכשלים שסימנתי, ניתן להחזיר את מחירי הדיור לשפיות. בקדנציה הקצרה שלנו נעשו סוף סוף צעדים בכיוון הנכון. שנת 2022 תסתיים בשיא חדש של התחלות בנייה ושיווק דירות. במסגרת חוק ההסדרים הסרנו חלק מהביורוקרטיה, על ידי מתן היתר לבניה באישור עצמי בבניינים עד 9 קומות. בוועדת הכספים שיפרתי את המודל של שכירות ארוכת הטווח במסגרת חוק עידוד השקעות הון, שבעקבות השינוי, כמות הפרויקטים לשכירות ארוכת הטווח זינקו במאות אחוזים.
יצרנו מערכת תמריצים לרשויות מקומיות למתן מהיר יותר של היתרי הבניה.
בשלהי הקדנציה הצלחתי להעביר חוק, אשר מפחית ל-40% בלבד את ההצמדה של מחיר הדירה למדד תשומות הבניה.

צריך לזכור, שמדינת ישראל תכפיל את אוכלוסייתה בעוד 30-40 שנה. כלומר בתקופה זו אנחנו חייבים לבנות עוד מדינה! זה צריך להיות ברור לכולם, שבלי לפתור את הבעיות שציינתי למעלה זה לא יקרה.

לסיכום, חשוב לי לומר ממה אנו חייבים להימנע: מסובסידיות למיניהן, מפיקוח מחירים, מעיוות מערכות המס וכד׳. כל הפתרונות מהסוג הזה הם פלסטר על פצע מדמם, שעולה ביוקר ומשהה את הפתרונות האמיתיים.
אני ממליץ לתקוף את הבעיה חזיתית ולא לנסות לאגף אותה בפתרונות עקיפים שמייצרים רק עיוותים נוספים. כלומר, בהיעדר היצע צריך לטפל בהגדלת ההיצע. בנטל הביורוקרטי צריך לטפל באמצעות פישוט הליכים ושחרור הפקק בוועדות התכנון.

מי שמייצר ציפייה בקרב הציבור שניתן להוריד את מחירי הדיור בטווח זמן מידי, פשוט מטעה. השינוי יתחיל להיות מורגש כאשר השחקנים, המוכרים והרוכשים, יתחילו להבין שתנאי השוק השתנו ולכך צריך נחישות, אומץ, חזון וכושר ביצוע.

בזמן ששחקנים פוליטיים מתיימרים להיות GAME CHANGERS בתחום הכלכלה הליברלית, אנחנו מבצעים הלכה למעשה.אתם מעדיפים דיבורים או מעשים?

‏אישרתי ברגעים אלה תקנות שיתנו אור ירוק לחברות פינטק בינלאומיות להתחיל לפעול בישראל ללא תקינה נוספת מיותרת. יביא לתחרות,יוזיל ובסוף גם יתגלגל לצרכנים.