"הייתי טבעונית מגיל 16 מסיבות אידיאולוגיות.

בשנים הראשונות הרגשתי טוב אך תמיד סבלתי מדיכאון וחרדות. במהלך השנים הדיכאון והחרדות החמירו למרות הטיפול. למרות שלא הייתה לי "סיבה" להיות בדיכאון והחיים שלי התמלאו בטוב, תחושת הריקנות לא עזבה אותי לא משנה מה עשיתי.

החרדה החברתית שלי התגברה וכל השיטות שלי להתמודד איתה אמנם עזרו לי, אך המאבק היה תמידי.

במהלך השנים רמת האנרגיה שלי הלכה וצנחה בהדרגה. ישנתי שעות רבות ולא יכולתי לחשוב אפילו על אימון או פעילות גופנית. גם בתקופות שהתאמנתי על בסיס שבועי, לא הצלחתי להתחזק ולהתאושש מהאימונים.

השיער שלי הלך ונהיה דליל, הזיכרון שלי נפגע, מערכת החיסון, חולשה תמידית. בגיל 26 הרגשתי איך הנעורים שלי נלקחים ממני ואני הולכת ומזדקנת.

בשנה האחרונה לטבעונות פיתחתי חשק עז לאכול ביצים ודגים. הגוף שלי ניסה לאותת לי מה הוא צריך ממני.

מה ששינה את התמונה הייתה ההחלטה לשמוע על סיפורים של טבעונים לשעבר. עיניי חשכו והוארו בו זמנית. עשרות, מאות, אלפים של אנשים עם סיפורים כמו שלי, שחזרו לאכול מן החי וקיבלו את הבריאות שלהם בחזרה.

שבוע-שבועיים מהרגע שהחלטתי להפוך את התזונה שלי ב-180 מעלות - קיבלתי את החיים שלי בחזרה. מבן אדם דיכאוני, עייף, חסרת כל מוטיבציה או כוח, הפכתי לבן אדם אחר לגמרי.

במהלך 4 החודשים האחרונים, בהם התזונה שלי מבוססת על 90% מוצרים מן החי, בשר, דגים, ביצים, גבינות, מוצרי חלב - הפכתי לבן אדם אנרגטי, עם אש חיים שבוערת מתוכי. יש לי כוח ורצון להתאמן, העלאתי מסת שריר, ירדתי במשקל כמעט 20 קילו. אני אופטימית, שמחה. אני לא סתם בוחרת בחיים, אני חיה ומרגישה את זה זורם לי בדם ובעצמות.

החלמתי. מצאתי את הריפוי שלי. מנפש שמוטרדת כל הזמן מצאתי שקט, שקט אמיתי. כזה שנשאר ולא צריך להיאבק ולהילחם כדי לשמר אותו. מתחושת חוסר זהות, חוסר אונים, נוצרה לה תחושה חדשה של שלמות.

כדי לקבל חיים, צריך לקחת חיים. היום אני יודעת את זה ואני שלמה עם זה. זה הגוף שקיבלתי וזה מה שהוא דורש. הגעתי לעולם הזה לא כדי לשרוד, אלא כדי לשגשג. גם אם זה אומר לקחת חיים של אחרים."

תודה רבה לליהיא המדהימה שבחרה לשתף את הסיפור שלה איתנו ❤️

אם גם אתם רוצים שאשתף את סיפור הטבעונות/צמחונות שלכם (אפשר גם בעילום שם), שלחו לי אותו למייל [email protected]

להתחשב בי, לא צריך לחשוב פעמיים מה לבשל לי ולאן ללכת. זה אפילו יותר כיף כי יש יותר מה לחלוק עם אחרים. אשתי ממש מעריכה את הצעד שעשיתי,
ולמרות שתמיד תמכה בי, עכשיו ששנינו אוכלים בשר הכל יותר פשוט וכיף. המשפחה הגרעינית שלי תומכת גם כן, אין עליהם.

היתרונות והרוגע שהגיעו בעקבות אכילת הבשר, גם כן עוזרים לי להיות בן אדם קל ונוח לידו, ובמקום להיות צמחוני אני מרגיש מחויב להעביר את העשייה הטובה למשהו אחר.

זה הסיפור שלי, שבו למדתי על בשרי לא להיכנס לאנשים לצלחת כי החיים כל הזמן זזים. עדיף אדם שמעדיף אנשים על פני חיות, מאשר אדם שמעדיף חיות ושונא אנשים.

עצה שאני מיישם בעצמי היא להיות הרופא של עצמך. תחקרו, תראו מה עובד לכם. מה נכון לכם. כל גוף הוא שונה, וגם מי שבוחר להיות טבעוני אז
שיהיה, רק שתמיד יהיה פתוח להקשיב, ולדעת יותר.

בחיים אל תגידו בחיים. הגוף זה המקדש שלנו, זו הדרך שלנו ליהנות מהעולם הזה, ואושר מתחיל בגוף
בריא.

בואו נהיה נחמדים ומקבלים, גם אם שונים.

סאם."

🥩🍗🥩🍗🥩🍗🥩🍗🥩🍗🥩

תודה רבה לסאם שבחר לשתף את הסיפור שלו. אם גם אתם מעוניינים שאפרסם את הסיפור שלכם (אפשר גם בעילום שם) אתם מוזמנים לשלוח לי למייל:
[email protected]

"היי, אני סאם הנסליין. הייתי טבעוני 11 שנים והיום אני ההיפך הגמור.

נהגתי להגדיר את עצמי צמחוני מחמיר: בלי גבינות, בלי חלב ובלי ביצים וחמאה באופן ישיר. אם זה היה בתוך עוגה בקטנה או לחם הייתי יכול לזרום עם זה פעם ב..

הסיפור שלי התחיל בדרום אמריקה. הסביבה, האווירה, החברים, הבנות, הבילויים והתרבות הובילו אותי לאכול בשר 3 פעמים ביום וגם יותר. החיים שם סבבו הרבה סביב בשר, אין ארוחה בלי, ואין סיום יציאה בלי איזה אסאדו מעניין למראה וטעים לפה.

יחד עם המקומיים, נחשפתי לסוגים רבים ומגוונים מעניינים של בשר. זה יכל להיות במקומות נוצצים וגם ברחוב מאיזו משאית, ופה חלה איזו תפנית. מתוך מאות הפעמים שאכלתי בשר, עוף ודגים במקומות השונים שבדרום אמריקה וגם במרכזה, היה לי לעיתים קלקול קיבה נוראי שתקף אותי מספר פעמים. שלשולים, הקאות, חום והזיות. זה לא היה מסמים, לא עישנתי שאכטה אחת של ירוק, לא הסנפתי ולא הזרקתי. כל החולי שלי היה מגיע קצת אחרי שהייתי אוכל בשר.

כשהגעתי לסלבדור אכלתי עוף וקצת אחרי זה הקלקול הנורא תקף אותי. נגמרתי. זה נמשך כמה ימים, והכרחתי את עצמי להחליט שלא יהיו יותר פעמים כאלה. החלטתי על הפסקה של שבועיים מבשר, עוף ודגים. זה נמשך ל-11 שנים.

היה טוב וטוב שהיה. ממשהו בריאותי זה נמשך למוסרי והרגשתי שהעולם נהיה טוב יותר בזכותי. אז מצפונית היה טוב ובריאותית, רגיל. עד שהתהפכו היוצרות.

מהרבה סיבות שונות, זה כבר לא התאים לי. תחליפי המזון, הארוחות הרבות, הצורך לעוד, העצבנות, המרירות וחוסר השובע מהטבעונות הפכו להיות ליותר ויותר מציקות. אחרי 11 שנים של טבעונות, התחלתי להיגעל מכל התחליפים. לא רציתי לאכול שום דבר וכל דבר הרגיש לי פלסטיק, לא טבעי ומעובד. ניסיתי לחיות תקופה רק על קטניות, ירקות ופחמימות, אבל זה שיעמם אותי ולא השביע.

בעודי טבעוני, נחשפתי לתזונות אחרות וראיתי כמה הן קרובות יותר לטבע, בנויות ממזונות ללא הרבה מרכיבים, אם בכלל, וללא מעובדים. בטבעונות כל ביונד מיט, נקנקייה, גבינה, חזה עוף וכו', מורכבים מכמה רכיבים במקרה הטוב וזה מגיע לעשרות רכיבים במקרה הרע.

בנוסף, נחרדתי לגלות כמה שמני זרעים כגון קנולה הם רעים לגוף וכמה נפוצים הם בטבעונות. השמנים האלה אולי טבעוניים אבל אין שום דבר בהם שקשור לטבע ולבריאות.

היום אני סוג של פליאו/קיטו כבר 4 חודשים. הקרס הקטנה שהייתה לי נעלמה, הקשקשים נעלמו, אני פחות מתעסק עם אוכל כי אני פשוט כבר לא רעב. אני נהנה לאכול וממש מעריך כל ביס. הכל יותר טעים לי ומשביע לאורך זמן. לראשונה מזה שנים אני אוכל 2 ארוחות בלבד ביום, צוהריים וערב, פשוט כי אני לא מרגיש שאני צריך יותר. אין נשנושים, אין סוכרים, וישנה פשוט תחושת שובע שמלווה אותי במשך כל היום. גם כשאני רעב, זה לא קיצוני, הרעב לא מלווה בעצבנות ולחץ כמו שהיה בטבעונות. הטבעונות בדר''כ מורכבת מהרבה סוכרים, מה שמסביר מדוע יש חוסר שובע, תנודות רגשיות ותמיד יש צורך לעוד.

אני עדיין בוחן את עצמי וחושב שדברים ימשיכו להשתנות לטובה. בעוד חצי שנה אעשה בדיקת דם ומשם אדע יותר.

במהלך חיי כטבעוני, ביצעתי מספר בדיקות דם. הבדיקות יצאו תקינות עם כמה סעיפים של uric asid גבוה (גם פה יש קשר לסוכר) ו-b12 שלפעמים היה נמוך. חשבתי שאני מרגיש מעולה והרגשתי טוב, פשוט לא טוב כמו היום. תמיד רציתי יותר סוכר ולא הצלחתי להתנזר, תמיד הייתי רעב ומנשנש בין ארוחות. הייתי אוכל 3 ויותר ארוחות ביום ותחושת חוסר סיפוק ליוותה אותי רבות. רק היום אני מבין את זה, רק אחרי שינוי הצלחתי להרגיש משהו שונה. כמו שעיוור, לא יודע מה הוא מפסיד.

הגיע הזמן לשנות, להעז אחרת, כי זה או אני או החיות. בחרתי בי ופייר - היה לא קל, אבל עם השינוי הגיע גם השובע, הסיפוק והרוגע. כנראה שאת הרצון לטוב אצטרך לעשות במקום אחר, אולי בעזרה לחבר.

היה לי קשה לחזור לאכול בשר. התרגלתי כבר לעובדה שאני לא פוגע בחיות כמו שאר העולם, ואולי אפילו אני קצת יותר טוב מכולם. אני באמת אוהב חיות, וזה התנגש לי בערכים.

את הנחמה שלי מצאתי בדת. התורה הותירה לאכול בשר, ומסבירה מפורשות איזה חיות מותר ואיך לעשות את זה. הבשר שאני צורך הוא לפעמים כשר, אך בגלל היותי מתגורר בחו''ל זה די נדיר כאן ונורא יקר, אז אם לא כשר, אני מקפיד מאוד לאכול בשר שגדל במרעה - Grass fed, grass finished. מה שאומר שלפרה היה חיים טובים יותר במרעה מאשר בכלוב כל היום. אני מרגיש מחויב לעשות את המאמץ בכדי לדעת שהאוכל שאני צורך הוא ממקום שדואג לחי שלו.

מבחינה חברתית כיף איתי יותר במסיבות ;) כל הסביבה שלי חוץ מהמשפחה הגרעינית היא קרניבורית, ועכשיו אני פשוט זורם עם כולם. לא צריך

מתן חכימי, בעל הערוץ 'תחושת בטן', העלה פוסט באינסטגרם שמביא כמה אמיתות לא נחמדות על הטבעונות. אני מודה שחיכיתי לזה מאז שאני לא טבעונית ואני מברכת את מתן על ההחלטה האמיצה לומר את האמת, למרות האש שהוא בטח ידע שהוא עתיד לספוג (והיא אכן הגיעה).

כאשר נכנסתי לפוסט שלו כדי להשאיר לו תגובה תומכת, הרגשתי כמה אני כבר לא רוצה לקחת חלק במלחמה הזו. להתווכח עם טבעונים זו מלחמת אמונה, לא דיון על עובדות. ובמלחמות של אמונה אי אפשר באמת לשנות את הדעה של המאמינים. אני מבינה היום שהיציאה מהכת הזו היא משהו שקורה אך ורק כאשר האדם המאמין בשל לכך, ואין זה משנה איזה מידע אני אביא לו.

ביליתי ארבע שנים מחיי בניסיונות לדבר עם חרשים. בהתחלה חשבתי שזה לא עובד לי כי אני מאוד כועסת, הייתי באמת מלאת זעם והיה לי קשה ליצור דו-שיח מכבד. היום אני כבר מבינה שזה לא באמת היה העניין. היום אני מבינה שבמלחמה של אמונה האישיו הוא לא באמת העובדות אלא עצם הערעור על מערכת אמונות של אדם אחר, ומכיוון שזה האישיו האמיתי אין לי באמת הרבה מה לעשות שם.

היה עליי ללמוד לכבד את העובדה שלכולנו יש בחירה חופשית, כולל לרשום את עצמנו לכת שקרית ומזיקה. היה עליי להבין שהאופן והזמן שבהם אדם יחליט שהוא מסוגל להתחיל להטיל ספק באמונה שלו הוא לא בידיי, גם אם אני אהיה בת-שיח הכי מכבדת, מקצועית ועניינית.

בכל אופן, הרווח האמיתי שאני מאמינה שבכל זאת יצא מזה זה שעצם הדיבור על טאבו נותן לאנשים נוספים את האומץ לדבר עליו. אני מברכת את כל הטבעונים לשעבר שבחרו לשתף את הסיפור שלהם ומקווה שלאט לאט זה כבר לא יצטרך להחשב מעשה אמיץ.

אני כותבת בפייסבוק כבר עשור, פעמים רבות על נושאים שנויים במחלוקת. אני יודעת איזה כוח יש לעצם העובדה שמישהו מעז לדבר על טאבו מסוים, אפילו אם זה לא נראה כך בהתחלה או כלפי חוץ. לדיבור על נושאים מאתגרים יש כוח השפעה מעצם זה שככל שמדברים עליהם כך השיח עליהם הופך יותר ויותר לגיטימי ואנשים נוספים מעזים להצטרף ולהביע דעה. אני כבר כמה זמן מרגישה שהגיע זמני לשחרר מתחושת המחויבות שלי לדבר על הנושא, אני חושבת שישנה במה הולכת וגדלה שבה יותר ויותר אנשים מעזים לפתוח פה.

? אם אתם רוצים להביע תמיכה במתן, כנסו לקישור הזה. מאוד לא פשוט להיות במקום הזה שכל כך הרבה אנשים תוקפים אותך (ואני עוד הייתי עם הרבה פחות עוקבים ממנו). אני חושבת שכל תגובה תומכת היא חשובה, אבל אני ממליצה לכם לעשות זאת רק אם אתם יכולים לעמוד מול תגובות לא נעימות שאתם עשויים לקבל. אפשר גם להשאיר תגובה תומכת ואז לא לחזור שוב לפוסט. קישור בתגובות (ותודה לאדי על הקישור).

במידה ואתם מחליטים להגיב למגיבים אחרים, אני מזכירה לכם שעמוד הפייסבוק, האתר שלי וגם ערוצי היוטיוב והראמבל שלי מכילים תוכן על הנושא. המלצה שלי: אל תבזבזו אנרגיות מיותרות. תשקיעו במתן מידע לאנשים הקרובים אליכם ולמי שבאמת פתוח לזה.

בכל השנים האחרונות אני תוהה רבות האם זה נכון שפחמימות, סוכרים, עמילנים, דגנים, גלוקוז או פרוקטוז וכו' - אכן משמינים.

עם כל הכבוד למומחים - המציאות פעמים רבות מראה אחרת.

? לדוגמה, פירותנים הם בדרך כלל רזים מאוד למרות שהם אוכלים המון פרוקטוז וסוכר פירות בכללי.

? טבעונים, שחיים על תזונה מבוססת פחמימות - לא כולם שמנים.

? קיימים הרבה אנשים רזים בעולם, בכל הגילאים, שאוכלים הרבה פחמימות ואפילו ג'אנק פוד.

אני עצמי הייתי רזה גם בתקופות שאכלתי כל יום לחם וכד'. רק היום, בפעם הראשונה בחיי, התחלתי להשמין באופן רציני יותר.

? כמובן שיש גורמים נוספים שהם חלק מהתמונה, כמו המצב המטבולי של האדם, מצב מערכת העיכול, רמת המחסור התזונתי, רמות הסטרס, אכילה רגשית ועוד. אבל אז זה בעצם אומר שהסיבה שאנשים משמינים היא לא מזון ספציפי, אלא סיבות אחרות.

? כלומר, לא ניתן לטעון שפחמימה משמינה בהגדרה, המציאות פשוט סותרת את זה. כנ"ל לגבי מזונות אחרים, כולל כאלה שנחשבים מזון אנבולי (בונה) כמו מוצרי חלב. העובדה היא שיש אנשים רבים שאוכלים שפע מוצרי חלב והם רזים. זה יהיה נכון לכל מזון בעולם.

☝️ מה שאני אומרת למעשה זה שקיימות לדעתי המון הטעיות בעולם התזונה שמתבססות על ראיה סלקטיבית ולא אובייקטיבית של המציאות. עניין ה"פחמימה משמינה" זו רק דוגמה אחת.

ההכרזות הללו הן למעשה אמונות, לא עובדות. אני מרגישה שבמשך 4 השנים מאז שאני לא טבעונית אספתי אינספור אמונות חדשות לגבי תזונה. אמונות ולא עובדות. ואם תשאלו אותי, יש לכך קשר לסיבה שאני משמינה כעת (מאז שחזרתי לאכול רגיל).

??‍♀️זה לא שאם אני אחזור לקרניבורי/קטו/גאפס אני לא ארזה חזרה, אני יודעת שכן, אלא שהעובדה שאני פתאום משמינה מלאכול רגיל, בפעם הראשונה בחיי, קשורה לדעתי ישירות לאמונות החדשות שאימצתי על תזונה בשנים האחרונות.

אני לא אומרת שאין סיבות פיזיולוגיות להשמנה שלי או של אחרים, אלא שהדמוניזציה המוחלטת לגבי מזון מסוים יוצרת בנו דפוס פסיכולוגי שמשפיע על האופן בו נאכל והאופן בו גופנו יתפקד עם אותו מזון, וזה מבלי לדבר על אמונות אחרות הקשורות למראה או לבריאות שלנו שאינן קשורות ישירות לתזונה.

? אין לי מחקר להביא לכם ובאופן כללי נראה לי שסיימתי את תקופת המחקרים שלי, על כך אולי אכתוב בפעם אחרת. מה שאני רוצה להביא בפוסט הזה זה:

1. הטלת ספק ויכולת לראות את המציאות באופן יותר אובייקטיבי
2. הצעה לאפשרות שהאמונות והתפיסות שלנו משפיעות על אופן האכילה ואופן תפקוד הגוף ברמה הפיזיולוגית

אם הנטייה הטבעית שלכם היא ישר לבטל את דבריי, אני רק אציין משהו אחד שכן ידוע לנו כבר ברמה המדעית:
המחשבות, הרגשות והפרשנות שלנו למציאות מפעילים באופן ישיר את המערכת ההורמונלית והעצבית שלנו, זה כולל כמובן את מערכת העיכול והחיסון. דבר זה כבר ידוע לנו ויש לכך דוגמאות רבות. אתן דוגמה אחת שהיא הברורה ביותר:
כאשר אנו מאמינים שאנו בסיטואציה מאיימת, בין אם היא אמיתית או לא, הגוף שלנו מפריש מידית הורמוני סטרס וכו'. הגוף כולו למעשה עובר התמרות מידיות והתאמות למצב החדש.

? מה שאני מציעה זה להתחיל לראות את התמונה הרחבה יותר, מכיוון שהעיקרון הזה פועל כל הזמן, לא רק בזמן של איום קיצוני. אם אני מאמינה שמזון מסוים יגרום לי להשמין, או אם אני נכנסת לסטרס מעצם האכילה שלו, או אפילו אם אני מדמיינת את עצמי שמנה בעקבות אכילתו - אני מעבירה מסר מאוד מסוים לגוף שלי והגוף שלי יגיב בהתאם.

? אם אני רואה נמר רעב מולי או מדמיינת בצורה בהירה וחזקה שאני פוגשת נמר רעב - בשני המצבים הגוף יפריש הורמונים מסוימים כתגובה. למה שזה יהיה שונה עם כל מחשבה אחרת? מי אמר שזה שונה? והאם יכול להיות שכל הלמידה התזונתית עלולה למעשה להשתיל לנו אמונות ורעיונות שאינם בהכרח משקפים ברירת מחדל במציאות אבל הם יתגשמו בגלל שאנו בחרנו להאמין בהם?

❗ פה חשוב לי להדגיש שאני לא אומרת שלא קיימים חוקים פיזיולוגיים שעל בסיסם הגוף עובד, אלא שלדעתי האישית החוקים הללו הם מאוד מעטים, ולמעשה אם נתבונן באופן אובייקטיבי באמת אנחנו נגלה ש-90% מהמידע התזונתי הוא לא באמת עובדה אובייקטיבית ומוחלטת שקיימת במציאות, אלא אוסף של הרבה אמונות, דעות, הנחות ואפילו משאלות של אנשים ואנשי מקצוע שפעמים רבות מתעלמים מחלקים מסוימים בתמונה שלא מתיישבים להם טוב עם האמונות שלהם.

? זהו, רק זורקת לכם כאן כמה מחשבות שלי, לא במטרה להתווכח, רק במטרה לעורר נקודות מחשבה שמעסיקות אותי באופן אישי ואולי יעניינו אתכם.

לפני 4 שנים בדיוק קרה המקרה הראשון בתהליך עזיבת הטבעונות שלי, מבלי שהבנתי זאת. בחודש שלאחר מכן כבר הייתי במיון, בפעם הראשונה מתוך 3 ועדיין טבעונית. החלטתי לשתף אתכם כאן בפוסט הזה שמשקף דרך התמודדות שלי עם סבל. זה תוכן שונה ממה שאני מביאה לפה בדרך כלל וזו למעשה מי שאני, מעבר לכל ענייני המדע והשכלתנות. אני מאמינה שהאומץ להתבונן פנימה ברגעים קשים כאלה ולמצוא את התבונה הפנימית, היא מה שמאפשר לנו להצליח לצאת מלופים של סבל אל עבר הבנות חדשות. בסופו של דבר חזרתי לשם. לא לטבעונות כמובן, אלא לפעולה מתוך ההיבט הרוחני הזה. מהסיבה הזו, אני כבר מספר חודשים על תזונת-כל (ולא על תזונה שרובה קרניבורית). מקווה שהפוסט יתרום לכם.
קישור:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=pfbid0QBULVDP3EJZ4xco79zDE4JcxJKp31oDf6WcbgoujoJ1cPetEiGkBTee3Uw48RC8Ul&id=100085593582396&mibextid=Nif5oz

???????????

תודה ל Efrat Levy על האומץ לשתף את הסיפור שלה אצלה בפרופיל ועל האישור לשתף כאן.

"מה את לא טבעונית??? לא!
כבר אומרת, זה פוסט שצריך לקחת בחשבון שהמילים בו יטרגרו, יציפו, יכעיסו, יעצבנו. זה ממש בסדר. מותר לכעוס. מותר גם רגע להרהר בדברים…

עד לפני 10 שנים הייתי צמחונית ברוב שנותיי. יום אחד הצהרתי כנערה - לא רוצה לאכול חיות מתות! וגם שם עשיתי תואר ראשון ושני על איך להיות הצמחונית הכי בריאה שיש, עם תחליפים בריאים, תוספי תזונה, ׳מזון על׳ ועוד ועוד
והייתי הכי בריאה שיש, בריאה בבדיקות הדם, על הדף, אבל בחיים ממש לא.

בהתחלה (בשנים הראשונות) היה בי מין היי כזה. קלילות, שמחה, בהירות מחשבה ובעיקר הודייה על זה שאינני נותנת יד לרוע המופנה כלפיהם, החיות המסכנות, הפרות, התרנגולות, העגלים, הכבשים….(טוב? לא ברשימה כי מעולם לא אכלתי) הרגשתי שאני מתעלה על עצמי.

עם הזמן, ההיי הזה הלך והתדרדר, פתאום כבר לא הייתי שמחה כל כך, פתאום כאבי בטן וראש, פתאום כבדוווווות שאין לתאר, פתאום נשירת שיער וציפורניים נשברות בקלות, פתאום בלוטות אנדוקריניות יוצאות מאיזון בגוף, פתאום השינה שלי הפכה למשאלת לב - רציתי לישון כל הזמן. ולא הייתה לי אמביציה, ולא תעוזה, ולא מוטיבציה
ולא רצון לממש ולהגשים את עצמי - פשוט לא היה לי כוח.

בגיל 32 הגעתי למי שלימים הפכה להיות מורת הדרך שלי (ותאמינו לי, קרוב לעשור עברתי אינסוף מורי דרך שכולם סיפרו לי איזה מדהימה ויוצאת דופן אני, איזה חכמה ונעלה ובלה בלה..) והיא נזעקה, כי ראתה את הפער בין מה שבאתי לעשות בעולם הזה לבין המימוש שלי בפועל.

ביקשתי לשנות, לא הבנתי מה צריך לשנות אבל ידעתי שהחיים שלי עוברים ליידי במהירות ואני לא מצליחה לקחת חלק, רציתי להבין למה אני הולכת כמו רוח רפאים, למה אני לא ממגנטת שום דבר ברור, למה אני לא מצליחה להביא שום דבר מהכוח אל הפועל.
וקיבלתי תשובות, יותר נכון סטירות לחי מצלצלות כאלה חזק, שהיו יכולות להעיר גם את המתים.

חלק עיקרי מהשינוי המתבקש בחיי היה דרך התזונה- הדלק שלנו לכל נסיעה. למזון יש תדר והוא מותאם למקצב והתדר של הבנאדם שזקוק לו. אני הייתי זקוקה למי שאיבדתי עם השנים, הייתי זקוקה לעצמי הברורה, הנוכחת, העוצמתית. מכירים את זה שאומרים- ״אין לו דם לעשות את זה״? אז באמת לא היה לי דם. ולשם זה הייתי זקוקה לבשר. מה בשר? בשר! קציצת בשר על הבוקר. כן! קציצת בשר לארוחת בוקר? כדי שאתחיל את היום בצורה ברורה, נוכחת, קיימת עם שתי רגליים על הקרקע.
מה בשר?!??? סחרחורת, זיעה, דפיקות לב, זעקה. מה בשר? אני,כל זהותי היא צמחונות וחברותיה, אז מה עכשיו? נווו ?

הלכתי הביתה אחרי אותה ״גזירה״
סגרתי את הדלת ולא יצאתי שלושה ימים. בכיתי והתאבלתי, ביקשתי סליחה מהחיות ואמרתי להם - עכשיו תורי.

אחרי חודשיים השיער חזר לצמוח לי, הציפורניים התעבו, הבלוטה התאזנה לי, החיות שבי חזרה, מאז ועד היום-12 שנה. חיי השתנו לבלי הכר. אני ברורה בעולם הזה ואני ממגנטת בדיוק את מה שאני רוצה
זה לא על הבשר לבדו אבל עבורי זה הווה דלק מאוד משמעותי.

והסיפור בעצם הוא לא עלי.
הוא עליכם, הוא בקשה ממכם לעצור ולבדוק רגע:
איך אתם באמת מרגישים, מה אתם באמת באמת רוצים, לפעמים מספיק להבין שאם ריח של קציצה עושה לכם את זה, יש לכם קריאה פנימית שמחוברת לצרכים שלכם ואתם לא כל כך מקשיבים…
מטופלות שמגיעות לקליניקה שלי ומוכנות לנסות לאכול בשר אחרי שהצהירו טבעונות, מעידות על שיפור ניכר בהרגשה, במצב רוח ובחיוניות. אולי זה יקרה גם לכם אם תסכימו לשים רגע בצד את התפיסות והעקרונות שכבר לא משרתות אתכם.

טבעונות בארץ שלנו, בחיים מפוצצים אדרנלין ובפחד ללכת לישון בלילה, במציאות כלכלית דוחקת, בלחץ שלא נגמר- היא דרך שצריך לבדוק טוב טוב תחילה, זה לא שאנחנו פנויים לשבת כל היום על גדת הנהר ולתרגל יוגה ומדיטציה. לבני אדם שחיים מהתבואה שלהם, בארצות שהידיעה הכי מרעישה בחדשות היא ״חתול תקוע על עץ ומחולץ כרגע ע״י מכבי אש״ זה בטוח יותר רלוונטי…

עבורי, לפני שנים, לשמוע שאני זקוקה לבשר היה שבר גדול, ממש משבר זהות,ממש. אבל הייתי אמיצה מספיק כדי להסכים לחקור את זה עבור עצמי, ומצאתי כי טוב.

אז בבקשה, אחרי הרמת גבה ? במקרה הטוב
והקללות במקרה הפחות טוב ?
תבדקו עם עצמכם:
כמה אתם באמת מרגישים בריאים עם הטבעונות שלכם, שלא לדבר על ילדכם שלא מקבלים חומרים חיוניים לעצמות ולשרירים כאשר הם בוחרים בטבעונות, מתוך איזה אידיאולוגיה ששמה את הפרה לפניהם, כמה הם בריאים?
אגב, ברור שתגידו שאתם מרגישים נהדר אבל אולי לפני שתקפצו עלי, תבדקו באמת.

והחיות? אני לא מתעלמת מהרוע שמופנה כלפיהם,זה מכאיב לי בלב ובגוף, אבל אני עושה השתדלות גדולה כשאני קונה בשר ללא אנטיביוטיקה, חיה שלא מקבלת תרופות חייבת לחיות תחת תנאים נאותים יותר מוקפדים ונקיים יותר, כך אני יודעת שגידלו את הפרה בצורה שפויה יותר,אני אומרת תודה ובוחרת להתמקד בהוקרה ובברכה שבבשר, אותי הוא הציל."