יש עוד מישהו בקהל שטרם הבין שבעיית הביטחון של ישראל היא לא כוח אדם, אלא מוח אדם?

‏ראש שב"כ, רמטכ"ל, אלוף פיקוד מרכז, מפכ"ל, ניצב מחוז, שופט ששיחרר, תקשורת ציבורית - לא מבינים את האירוע בו אנחנו נמצאים וסבבה עם זה שערבים עם סכין מסתובבים פה אחרי שכבר ישבו בכלא. על מה אנחנו משלמים פה משכורות עתק?!
ומתי כבר נראה כאן משילות על כל המערכת הזו, ממשלת ישראל??

עמית סגל:
משה שרת לא הותיר חותם יוצא דופן על משרד ראש הממשלה. ימיו בתפקיד היו קצרים ומתסכלים. אבל על מצעד הפזמונים דווקא השפיע יותר. ב־1954, אחרי הפיגוע במעלה עקרבים, כשהמדינה התאבלה על 12 הנרצחים, הוא ביקש מיעקב אורלנד ומרדכי זעירא לחבר שיר שיעודד את הציבור. התוצאה הייתה "שיר שמח", שמוכר יותר בזכות מילותיו: "אם גם ראשנו שח, ועצב סובבנו, הבה ונתלקח מן השמחה שבנו".

שבעים שנה אחר כך, בטבח גדול פי מאה בממדיו, נתניהו לא ביקש מאף אחד לחבר שיר. אבל שנה ורבע לתוך המלחמה, האבולוציה של שיריה הספונטניים מלמדת הרבה על מצב הרוח הציבורי, ונראית כמהלך פסיכולוגיסטי שמתאר באופן כמעט מושלם את שלבי ההשתנות של החברה בישראל לאורך המלחמה.

זה התחיל בטיקטוק עם הלהיט הגדול של המלחמה, שנכתב עוד לפניה, "לצאת מדיכאון". בימי ההלם הראשונים לא היה חייל שחזר הביתה לכמה שעות בלי שברקע יתנגן "גם בשעות החשוכות של הלילה, תמיד יהיה כוכב קטן שמאיר לך".

בנובמבר יצאו שני שירים: נס וסטילה הבטיחו "חרבו דרבו", והודיעו "שכל היחידות בצה"ל במוד לחרבו דרבו על הראש שלך". רשימת החיסול שלהם (הנייה, דף, נסראללה) התממשה כמעט במלואה, חוץ מבלה חדיד. שבועיים אחר כך יצא חידוש של יהורם גאון והלהקות הצבאיות לשיר "לא תנצחו אותי" של נעמי שמר.

השיר הרביעי יצא בעיתוי מושלם: ב-17 בספטמבר אחר הצהריים התפוצצו בביירות אלפי מכשירי ביפר של פעילי חיזבאללה, ובישראל יצא, ממש באותה שעה, החידוש של ששון שאולוב לשיר "תמיד אוהב אותי": "ויהיה לי עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב" היה פס הקול של השבועות שבהם התחולל המהפך במלחמה: מכשירי קשר, חיסול נסראללה, הרג סינוואר, מיגור הטילים, כיבוש החרמון הסורי. אם נתניהו היה מבקש להלחין לו ניצחון מוחלט, ככה הוא היה נשמע.

לצאת מדיכאון אל חרבו דרבו, לא תנצחו אותי ויהיה עוד יותר טוב זה תיאור במשפט של תנודות מצב הרוח הלאומי לאורך 14 החודשים האחרונים. הוא מסביר את ההתאוששות היחסית של נתניהו בחלק מהסקרים. יריביו, שמדגישים, כדרכה של אופוזיציה כמה הכל שחור, תאמו לסנטימנט הלאומי בחודשים הראשונים. עכשיו הם צריכים להתאים את המסר שלהם לביט.

ארגון חותם:
עמית סגל מעלה נקודה חשובה אבל צריך לדייק יותר:
לא רק מורל ומצב רוח לאומי, אלא רוח יהודית, גבורה יהודית. לא רק "תמיד אוהב אותי", אלא "השם יתברך תמיד אוהב אותי".
עם ישראל מתחזק בשורשיו, ביהדותו, בתורתו. הלאומיות שבה אל היהדות.
זהות לאומית אמיתית מנצחת = זהות יהודית.

כפי שפרסמתי מוקדם יותר היום לראשונה, צה"ל מודיע רשמית על חיסולו של המחבל טארק א- דוש בכיר בגדודי חללי אל אקצע של הפת"ח.
וכמו שצפיתי, בהודעת דו"צ אין שום איזכור לפת"ח, אלא מקשרים אותו במילים המכובסות "ראש התארגנות טרור" שפעל במימון איראני.
את תלוש המשכורת הוא היה מקבל מהפת"ח של הרש"ף שממומנת מאיראן.
הגרי קצין קונספציה על מלא.
מזל שגלנט כבר לא...

‏גנץ נגד בג"ץ, היועמ"שית והפרקליטות: לא יצאנו למלחמת קיום בשביל לחזור לפילוג בתוכנו. אם תחזרו לדרך הזו - האסון הבא הוא שאלה של זמן

‏ניר דבורי, אור הלר, דורון קדוש, רועי שרון...
כולם בדממת אלחוט על גניבת הווסט על ידי בנה של היועמ"שית.
סיפור חמור של שחיתות בשיתוף מג"ד, שמפרק גדוד שלם.
"כתבים צבאיים".
אבל האמת שכתבי השמאל בערוצי התבהלה פירקו כאן ערב הטבח צבא שלם בהדהוד סרבנות לטובת משפטנים ותידלקו את החמאס. אז אין פה חידוש.

‏הרצי והגרי: עופר וינטר זה רעיון שנטוע בלבבות של הציבור, ובכל זאת ננסה לחסל אותו.

בלוט הוא פוקס 2?