הסיפור פה פשוט.
אין שם חטופים, יש מעט מאד לחץ בינלאומי, כל מי ששם בחר במודע להישאר שם כדי לשרת את 'המאבק', יש הצדקה מוסרית מלאה, יש צורך מבצעי מובהק ויש אפילו מידתיות לכל החומרות - אחרי שמהכפרים האלו תקפו במשך שנה אזרחים תמימים ללא תירוץ או הצדקה.

אין שום סיבה להשאיר שום דבר בחיים מדרום לליטני -
לפני שמכניסים לשם לוחמים.

כל מי שיימנע מטיהור כפרים מראש,
יהיה אחראי לדם חיילינו שישפך לשווא.

אסור לדרג המדיני לקבל סיסמאות עמומות של הדרג הצבאי. אין שום משמעות ל'ריכוך אווירי', 'מהלומות' או כל תיאור מטעה אחר.
אין משמעות לריכוך אווירי - אם יש בנינים שאפשר לארוב מהם, ולצידם אנשים שיוכלו לבצע את המארבים.

די לטמטום. די לתרבות השקר.
הטיפשות הזו עולה לנו בדם.

ושוב, חייבים להיות הכי ברורים בנושא הזה. האויב הוא לא המשגר או המבנה או התת קרקע. האויב הוא הנאצי שמגן עליו ומפעיל אותו.

צה"ל לא יכול לדבר בכלליות על 'תקיפות'.
הוא צריך להשיב באופן ישיר:
האם צה"ל וידא במאה אחוזים שהכפר ריק לפני כניסת לוחמים?
אם לא, למה? מי האחראי ולמה הוא לא התפטר?

אסור שהתקיפות של הכפרים יהיו נגד 'מבנים' או נגד מתחמים.
מרגע שעברו 12 שעות מהודעת הפינוי, הכפרים - שסמוכים כרגע לגבול - צריכים להיסרק על ידי רחפנים וכטבמים במשך כמה ימים כדי לוודא באופן המקסימלי שאין שם תנועה.
כמובן מאליו, אסור להרשות אספקה, חשמל או מים בכפרים המפונים האלו.

זה כל כך ברור,
שמדהים שצה"ל בכלל מדבר על 'תקיפות' אמורפיות,
כאילו הם מבטיחים משהו בכפר שיעי שכולו נאצים ומחבלים.

אגב, לא סיפרו לנו שבעזה נזהרים כי יש חטופים?
אז מה התירוץ בלבנון?

ואגב חטופים, נזכיר שוב.
במציאות הסהרורית אליה ישראל הובילה את עצמה - כל חטוף משמעו כמעט-ניצחון של חיזבאללה.

במלים אחרות: דרך הפעולה האנטי מוסרית והאווילית שבה צה"ל והממשלה מקריבים לוחמים כדי לא לפגוע באויב שבחר להישאר בזירת לחימה -
היא לא רק מתכון להרוגים אלא לחטופים.

ומכיוון שסביר שמתחת לכל כפר נאצי-שיעי יש רשת מנהור, חיזבאללה - שמאד רוצה לשקם את עצמו ולחטוף לוחם - צריך מעט מאד כדי לחטוף חייל או גופה בעזרת 'אמבולנס' מוגן מהפצצות.

אלוהים ישמור,
כמה מטומטמים צריך להיות כדי להיות בעמדת נצחון, בשל שימוש מושכל ביתרון התחרותי שלנו -
ואז לעבור לטרלול של לוחמת פנים אל פנים מול אויב בשטח שלו, בשטח שהוכן, מולכד ובוצר במשך 20 שנה בדיוק למתווה כזה?

עוד לא מאוחר.
חייבים לעצור עכשיו ולשנות מוד חשיבה.
עזה היא לא לבנון.
המטרות שונות, היעדים שונים, אפשרות חסימת ההצטיידות שונה - והחלופות שונות.

אסור לפעול באוטומטיות ובשבלוניות.
אסור להקשיב לגנרלים לא-מבריקים שחושבים תמיד בעזרת סיסמאות, קונספציות ותרגולים עליהם התאמנו שוב ושוב.

את הכפרים האלו חייבים לפנות ולהשמיד לפני הכניסה.
המטרה חייבת להיות - במוצהר או בעקיף - פינוי מוחלט של השטח מיושביו ושליטה על קו גבול צפוני הרבה יותר.

סיפור מטורף לחלוטין על טייסים סרבנים.

אז חשבתי לקרוא קצת על עמר דנק, נווט שמשמש כדובר ונער פוסטר של הטייסים הסרבנים.
ומה מתברר? שדנק אשכרה מתגאה בבלוג כיצד הוא וחבריו סירבו/התחמקו בשיטתיות מפקודות הרמטכל כשזה הורה על מדיניות הפצצות בעיצומה של מלחמת לבנון השניה.קצת רקע:דנק כותב ברשת ומבקר בפסקנות תפיסת עולם גורפת בצהל שבלטה גם בתקופת מלחמת לבנון לפיה ניתן להכריע מלחמות מהאיר ולהימנע מתמרון.
בהקשר זה דנק מנמק - ברישול, תוך סתירות עצמיות, בטיעונים קלושים - מדוע הוא סבור כי "תקיפת תשתיות של לבנון אינה יעד רצוי".

עד כאן? הכל לגיטימי.
אבל הסיפור הרבה יותר חמור.מקריאת תיאורי דנק, ועל בסיס הספר "אש בלבנון - 2006" שמתעד את קבלת ההחלטות במלחמה - מתברר שמדובר בארוע משוגע.

מסתבר שדרג הפיקוד, ובראשו הרמטכל חלוץ, הורידו שוב ושוב פקודות לתקיפות אגרסיביות של כפרים -אבל דנק וחבריו הכשילו ובלמו את יישום הפקודות בשטח.בבסיס ה'ויכוח' - השאלה מהי מטרה ומתי היא מופללת.
כמקובל בלחימה א-סימטרית, לצה"ל אין מטרות 'קלאסיות'. לכן חלוץ התעקש ופקד שוב ושוב על מדיניות תקיפה מורחבת ("כל כפר בדרום לבנון הוא מטרה" וכו') והורה כי יש לתקוף עד כעשרה בתים הקרובים לנקודת שיגור.
ודנק וחבריו? התעלמו באופן מופגן.צריך להבין. דנק לא מתבייש לספר שכשהועברה לו פקודת חלוץ לתקיפת "כעשרה בתים הקרובים לנקודת שיגור" הוא התעלם ממנה.

שוב: דנק מודה במפורש שכאשר הונחה לתפעל את התקיפות - "סירבתי".
בהמשך דנק מתפלמס ומסביר שהסירוב היה עקיף "ובנימוס" (!!) - אולם נדמה שמשמעות הטשטוש אפילו חמורה יותר.‏יש עוד.
דנק מתאר נסיונות הנואשים של חלוץ "לאכוף סגר תנועה בדרום לבנון" לשיטת דנק, סגר כזה לא היה 'מעשי' מחשש לפגיעה באזרחים. חלוץ, מנגד, הסביר שיש "להזהיר שוב את תושבי האזור…כי כל מי שנע בדרכים אלה מסייע לטרוריסטים" ולאחר מכן לתקוף את מפרי הסגר.

מנחשים איך זה נגמר? נכון, בכלום.
הסגר נשבר בדרגי השטח.

במסגרת זו דנק מתאר, בנונשלנט ובעליצות - סירובי פקודה לא פורמאליים רציפים. כך, לדוגמה, ביחס להטלת סגר קרקעי כפי שחלוץ הורה שוב ושוב הסביר דנק כי היו הרבה רכבים כולל או"ם וכד'. לכן הצפצוף המשיך כש"ההנחייה מומשה לפרק זמן קצר, ולאחר מכן זה נפסק."
ועוד, לקרוא ולא להאמין: ביחס לפקודות חלוץ לריכוז מאמצים בכפרים שיורים רקטות הפטיר דנק כי - "רק אחרי שקראתי את הספר הבנתי שהרבה הנחיות ״מוזרות״ הגיעו ממש מישיבות המטכ״ל, מרביתן לא מומשו כיוון שהיו בין חוקיות ללא מעשיות" (!)

דנק אף הודה כי "את התופעה ניתן לראות גם במבצעים בעזה.".
את הסיכום של דנק ואת התפארותו בסרבנות השיטתית של 'דרגי העבודה' בחיל האוויר ביחס להוראות ההפצצה מציע לקרוא בעצמכם.
כך, ברטוריקה מטיפנית דנק לועג לנותני הפקודות שלא באמת מבינים את משמעותן ו'מרגיע' כי דרגי העבודה יודעים בשקט "לסנן המון רעש ופקודות טפשיות (ולא חוקיות?)" בזמן מלחמה.

נסכם:
א. מנהיג הסרבנים בטוויטר מתפאר און רקורד - ולכו תדעו מה ואיך קרה בפועל - שסרב להוראות רמטכל באמצע מלחמה. לשיטתו, הסירוב התבצע בנימוס. כשהוא מסביר שהנחיות רבות מהרמטכל לא מומשו כי היו, לתפיסתו, "בין לא חוקיות ללא מעשיות".
ב. שום דיון ציבורי רציני לא נוהל בגין הסרבנות הזו - למרות השלכות ישירות של הדיון על מתארי לחימה עתידיים.‏
ג. אפשר להתווכח על מוסר ולחימה. אפשר גם לחשוב באופן הזוי שהגישה המוסרית (המעוותת) של דנק נאצלת ומצדיקה - כמעט באופן ישיר, בטח לשיטת חלוץ - סיכון חיי אדם ולוחמים.

אבל זה לא הנושא.
הנושא הוא מי מחליט ואיך. למה הוא, ואילו כלי בקרה יש לציבור ושליחיו לעצב הכרעות ציבוריות.

הערה לסיום: לשרשור בהיקף כזה מקום וקשב מוגבל. ברור שהנושא מורכב ורב פנים. ברור גם שמלחמה היא ממלכת אי הודאות, שבלאגן במלחמה הוא אינהרנטי ושמוסר בלחימה הוא נושא מורכב.
ועדיין: הסרבנות הזחוחה של דנק וחבריו - ובעיקר היותה מתחת לרדאר ונטולת מחיר או בקרה - פסולה, מסוכנת ומחייבת דיון.

להרחבה וסימוכין ראו:
1. הבלוג של דנק תחת הכותרת "לקחי מלחמת לבנון השניה – פרק ג': אזרחים, כפר כנא וסירוב פקודה".
2. הספר הטכני אך מומלץ מאד, בטח בתקופה זו, "אש בלבנון, 2006", מאת תא"ל שמעון גולן, "קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית במלחמת לבנון השנייה".**https://x.com/realadamgold/status/1682142475765293056

ועוד כמה נקודות שחשוב לזכור:
ראש אמן בזמן לבנון השניה, בחור בשם עמוס ידלין, הודה בענין עזיבת אוכלוסיה אזרחית את הכפרים שהיא "לא גדולה מדי" והסביר שהעזיבה נבלמת מכיוון שחיזבאללה "מפעיל אמצעי נגד לשכנע את התושבים שלא יעזבו".

עוד הוא סיפר שחלק מהכפריים משפרים מיקומים - "הללו זיהו שצהל תוקף כפרים שיעיים בלבד, ולכן תושביהם עוזבים לאזורי הנוצרים".
בהמשך לכך, הורה שר הבטחון פרץ בישיבה ביום 18.7.2005 כי המסר שלפיו אין לאפשר לאוכלוסיית כפרי דרום לבנון ולמחבלי חזבאללה להנות אלה מקרבתם של אלה, חייב להיות ברור ומובנה. לכן, נבון לעבור מהגישה הכירורגית לאזהרה ברורה, ואחריה תאושר תחילת כתישת האוכלוסייה ודחיקתה צפונה. (הכוונה לכתישה באמצעות אש). בנוסף לכך, העביר השר פרץ הוראות נחרצות "לחסום את התנועות מסוריה ללבנון, למעט צפונה" ולמנוע כל תנועה דרומה מהליטני.

כידוע, ההוראות האלו לא נאכפו וחיזבאללה הצליח לנצל את הרפיסות הישראלית כדי לשמר נוכחות בכפרים לצד תומכיו (ושוב, ראו בשרשור של עמר דנק שמיד יועתק גם כטקסט).

וכיום נראה שאנחנו חוזרים אל אותם כפרים, עם אותן משימות עמומות.
עדיין אפשר לתקן -
פינוי מוחלט של כפרים, אחרי מצור ואש,
חייב להיות תנאי בסיסי לפני שמסכנים לוחמים.

והנה שוב השרשור על ההודאה בסרבנות במלחמת לבנון השניה - קריאת חובה, לטעמי. בסיום השרשור בטקסט שכאילו נכתב היום, כתבתי: "נסכם: א. מנהיג הסרבנים בטוויטר מתפאר און רקורד - ולכו תדעו מה ואיך קרה בפועל - שסרב להוראות רמטכל באמצע מלחמה. לשיטתו, הסירוב התבצע בנימוס.…

ואם הנקודה לא ברורה, אנחנו לא חיזבאללה או חמאס או איראן או חות'ים או סוריה או הנאצים האחרים ביו"ש ובתוכנו.
וטוב שכך.

אבל כשמולנו ניצב ציר רשע עם מאות מיליוני פסיכופטים שמייחלים למותנו,
כשהמציאות הטכנולוגית מאפשרת לצד החלש לגרום נזק כבד מאי פעם (גם בעזרת כטב"ם פשוט, במגמה שרק תחריף)
וכשהאויב שמסביבנו מחופר היטב בתוך ולצד יתר האוכלוסייה התומכת -
אין לנו שום יכולת לנצח עם כללי משחק שקושרים לעצמנו את הידיים.

ניהול הסיכונים שלנו מופקר.
ישראל חייבת ללמוד להיות דמוקרטיה אלסטית.

דמוקרטית ביום יום - ובעיקר בויכוח הפנימי שלה שם יש לשמור על חופש ביטוי מלא - אבל נחושה ומוכוונת מטרה כשהיא נלחמת על חייה.
דמוקרטית והגונה מול אזרחים נאמנים - אבל קשוחה ואכזרית מול גיס חמישי שמנסה להשמיד אותה מבפנים.
מוסרית ומתחשבת בטובים ובתמימים - אך נטולת עכבות מול מי שתומך בנאצים ומעניק להם הגנה, סיוע ושכפץ אנושי.

למדינת כל משפטניה אין שום סיכוי לשרוד בשכונה אכזרית וקשוחה שמנוהלת על ידי ישויות טרור ומובלת על ידי סינוואר, נסראללה ושות'.
שום סיכוי.

סיכום נאום נסראללה:
1. אין מה להמשיך במלחמה. החוזה הופר
2. הפסדנו כבר ב"יום הביפרים".
3. בנקודת הזמן הזו, בכוונתנו להכנע ולאסוף את השברים.
4. כמו כן, מעתה והלאה אשים סיכה ירוקה על הדש - להזדהות עם תושבי דרום לבנון.
5. לא ניתן לצד השני להשחית אותנו. לא נרד לרמתם.
6. בהתאם לדרישת היועצת המשפטית של חיזבאללה, וגורמים בינלאומיים - בכוונתנו להקים ועדת חקירה הומניטרית בראשות שופט עליון לבחינת פגיעה בחפים מפשע מטעמנו ביישובי הצפון.
7. ההגנה על שלטון החוק - גם בימים של מלחמה קשה - היא הביטוי המובהק לשוני בין מדינת לבנון, שנלחמת על נפשה, לבין מדינת ישראל שמבקשת לכלותה.
8. אנחנו נמשיך לפעול רק לפי הדין הבינלאומי. גם אם הדבר יוביל להשמדתנו.
9. ובכלל, די לאלימות. די לכיבוש. עין תחת עין וכל העולם עיוור.
10. בכוונתי להחליף את מנהל אגף האספקה. ועדת האיתור, בראשות יועץ, שופט בדימוס ופקיד בכיר - תתכנס בהקדם.
11. בענין העתירה הדחופה לבית המשפט העליון בלבנון שמורה לי שלא להפציץ ישובים בישראל - הגשתי בקשה לייצוג נפרד. בכל מקרה, אקבל את פסק הדין. יש שופטים בביירות.
12. כל האמונה השיעית הזו קצת מוגזמת בשבילי - מהיום השהידים יילכו לצור במקום לירושלים. לא חייבים להתריס.
13. אני הראש, אני אשם

תזכורת:
גם היום הדבר הכי חשוב הוא לא מה אתם אומרים -
אלא על מה אתם מדברים.

מה שחשוב באמת זה לא הדעה שלכם בנושא שעל סדר היום -
אלא מהו סדר היום.
(ומי קובע אותו ואיך ולאיזו מטרה ועל חשבון אילו נושאים ולמה זה נקבע ומה התוצאות בפועל ואילו השלכות מסדר שני ושלישי יש לבחירה הזו וכו')