מילה על התקיפה באיראן

עכשיו כולם יברברו על זה יומיים בטלוויזיה וברשתות החברתיות וכרגיל יתווכחו האם התקיפה חזקה מספיק, או שהיא שוב פעם מתואמת עם האמריקאים, מבוימת ודרדלה.
כמה נקודות:
● עצם העובדה שלא הותקפו מתקני גרעין או שדות נפט, מעידה על כך שהתקיפה היתה מתואמת עם האמריקאים והתנהלה על פי גבולות הגזרה שהם התוו.
בסופו של יום, ישראל הקטנה לא יכולה לדפוק לדמוקרטים את מערכת הבחירות בישורת האחרונה, למרות כל הפייק שכל מיני גורמים מפיצים פה, ש- BB King חזק מול כל העולם.
לא מן הנמנע שנתניהו רוצה משיקוליו שטראמפ ינצח בבחירות ויהפוך שוב להיות נשיא ארה"ב.
כל זה טוב ויפה, אבל בסוף לישראל יש מגבלות כוח, והיא זוכרת היטב שביידן עדיין בשלטון, גם אם הוא כבר ברווז צולע.
● הויכוח האם התקיפה היתה עוצמתית או דרדלה, בטל מעיקרו.
אנחנו לא יודעים כלום, מעבר למה שפורסם, וכמובן שהפרסומים הם כלליים ביותר, ולכן אין בידינו לקבוע כלום.
כבר עכשיו יש כל מיני קשקשנים בלירה וגנרלים מטעם עצמם, שקובעים בלי למצמץ! שמדובר בתקיפה רפה.
מאיפה בדיוק הם יודעים? האם הם היו באחד המטוסים התוקפים?
ערימת פחי אשפה.
● על פי מה שניתן להבין מהדיווחים בתקשורת, התקיפה באיראן התבצעה בשלושה מחוזות וכללה מערכות הגנה אווירית ויעדים צבאיים, כולל מפעלי ייצור טילי קרקע קרקע.
הפגיעות, על פי הדיווחים, היו מדויקות ביותר.
ישראל מאותתת לאיראן באופן נקודתי "אתם חשופים בצריח", ומצד שני מאפשרת למשטר האיראני מרחב הכחשה לגבי עוצמת הפגיעות - גם מול הזירה הבינלאומית וגם, ואולי בעיקר, מול אזרחי איראן.
בשורה התחתונה, האיראנים כמובן ילגלגו עלינו, אבל זה כשלעצמו לא אומר כלום לגבי עוצמת התקיפה.
● האם הפינג-פונג ישראל איראן הסתיים לעת עתה?
קשה לדעת.
מצד אחד, האיראנים כבר הודיעו שהם לא יגיבו לתקיפה הישראלית, לפחות על פי מה שדווח בסקאי ניוז, ומצד שני, הם שקרנים מועדים, כך שאולי זו הטעיה.
רוצה לומר, גם אם לא נחזה פה בזמן הקרוב במתקפת טילים איראנית נוספת, האיראנים ימשיכו לנסות לפגוע בישראל בכל מיני צורות מוכרות אחרות, אך בקנה מידה קטן יותר ובאופן פחות גלוי.
חשוב להבין שהמאבק האיראני להשמדת ישראל לא נעצר ולא ייעצר, כל עוד משטר האייתולות בטהרן עומד על כנו.
● בתחילת השבוע ייצא ראש המוסד לדוחה בירת קטר, בניסיון מחודש להניע עסקת חטופים.
מאחורי הקלעים גם לאיראנים יש יד במשא ומתן, כך שהתגובה הישראלית באיראן, שירדה כעת מסדר היום, עשויה דווקא להגביר את המוטיבציה האיראנית לקדם עסקה, עד כמה שהדבר נשמע אבסורדי.

עסקת חטופים?

לאחר חיסולו המקרי של יחיא א-סנואר החלו כל מיני פרשנים מטעם עצמם לדבר על כך שחייבים לנצל את המומנטום ולעשות עסקת חטופים עכשיו.
בטמבלוויזיה זה תמיד נשמע טוב, אבל השאלה הגדולה היא מה יש מאחורי ההצהרות הללו, אם בכלל, מעבר לסיסמאות ולדיבורים ריקים מתוכן.
בפועל, גם אם יש כרגע הלם ובלבול בחמאס, הנובע מעצם החיסול המפתיע ונסיבותיו המקריות, קשה לי מאד לראות איך פני הדברים כעת, הולכים להבשיל לכדי עסקה קרובה.
שהרי לפחות כרגע, אין כתובת או גורם מסודר, שניתן לנהל מולו מו"מ להשבת חטופים.
יחיא א-סנואר היה אדם ריכוזי ביותר, ואלה שחלק איתם את סודותיו ותפיסתו האסטרטגית מול ישראל, כמו מחמד א-צ'יף ורוחי משתהא, חוסלו זה מכבר.
אחיו הצעיר מחמד, ראש הזרוע הצבאית הנוכחי, שהיה אחד הקרובים לו ביותר, עסוק כרגע בעיקר בלמלט את עצמו ממוות ואולי בנסיונות לשקם את שרידי גדודי עז א-דין אל-קסאם בעזה, על מנת לזנב בצה"ל עד מותו הצפוי.
גם הוא כמו אחיו אגב, לא ייכנע, לא יעזוב את עזה ויעדיף למות "מות קדושים" לתפיסתו.

מה עם הנהגת החוץ?
רבים מדברים על כך שבעקבות חיסול א-סנואר, יחזור שוב מרכז הכובד של חמאס להנהגת החוץ (ח'אלד משעל, זאהר ג'בארין, ח'ליל אל-חיה ונוספים), אך אלה נתפסים על פי רוב כנהנתנים ומושחתים, שאינם מחוברים כלל להלכי הרוח ברחוב העזתי ולמצב הנוכחי ברצועה, הנובע מתוצאות המלחמה.
משעל וג'בארין, הם בכלל מהגדה במקור, כך שהיכולת שלהם להטיל מרות על אנשי חמאס עזה, אנשי ארגונים אחרים ברצועה וחמולות מקומיות, המחזיקים בחטופים, מוטלת בספק רב עד אפסית.

אז מי נשאר?
ח'ליל אל-חיה, המשמש כסגנו של א-סנואר בעזה, ומי שייצג אותו עד לאחרונה במו"מ לעסקת חטופים.
אל-חיה הוא עזתי במקור, שעזב את הרצועה לפני השבעה באוקטובר.
האם הוא יהיה הסמכות שמולה יתנהל המשא ומתן כשיתחדש?
בניגוד למשעל, שסיכויו לחזור להיות ראש הלשכה המדינית של חמאס קלושים (להערכתי הצנועה), אל-חיה מחובר לאיראן, כך שיש בהחלט סיכוי שהוא יהיה נותן הטון בעניין החטופים, גם אם לא יוכתר רשמית כראש הלשכה הבא.
כבר אתמול הוא הכריז אגב, בראיון מצולם, שלא יהיה כל שינוי בעמדת חמאס, ושהחטופים ישובו לביתם רק אחרי נסיגת כוחות צה"ל מעזה ושחרור האסירים הפלסטיניים.

מה עשוי לקרות בקרוב?
חמאס כנראה תתבצר לעת עתה בעמדתה המוצהרת לעניין עסקת חטופים, לפחות עד לארגון השורות מחדש ולהחלטה מי יהיה ראש הלשכה המדינית הבא של הארגון.
לא מן הנמנע אגב, שכמו שקרה בחזבאללה לאחר חיסול נצראללה ויורשו האשם צפי א-דין, גם בחמאס לא יבחרו כעת ראש לשכה חדש, ומועצת השורא היא שתוביל את הארגון בזמן הקרוב.

בתרחיש אופטימי נוסף ניתן אולי לקוות שבעקבות חיסול א-סנואר בעזה, ייתכן שגורמים כאלה ואחרים המחזיקים בחטופים, ימסרו אותם לצה"ל תמורת פיצוי כספי וחנינה.

הלוואי!

מילה על יחסי א-סנואר - איראן

לאחר טבח השבעה באוקטובר כתבתי כאן בערוץ שא-סנואר בגד באיראן, כשיצא למתקפה הרצחנית בעוטף ללא ידיעתה, ולמעשה סיכן אותה במלחמה אזורית, שעלולה להגיע גם לפתחה.
בדיעבד אנחנו אכן הולכים וקרבים לשם.
על פי מסמכים שהתגלו ע"י צה"ל בעזה, הודלפו לאחרונה לניו יורק טיימס ולוושינגטון פוסט, ופורסמו בשבוע שעבר, עולה תמונה מורכבת ביותר של היחסים הללו, שמתברר שידעו לאורך השנים מעט עליות ובעיקר מורדות.
בשורה התחתונה, כנראה שלעולם לא נדע לבטח האם האיראנים ידעו מראש על המתקפה המתוכננת של חמאס בעוטף, או שהם היו מעין שותפים לחזון ולרעיון ערטילאיים בדבר השמדת ישראל, שאולי יתממשו ביום מן הימים.

ובחזרה ליחסים המדוברים
א-סנואר מצידו ראה באיראן קופת מזומנים לטובת ההתעצמות הצבאית של חמאס בעזה ובסיס להכשרות מחבלי נוח'בה.
סביר להניח, שלרוב הוא לא קיבל מהאיראנים את סכומי הכסף העצומים אותם דרש לטובת הזרוע הצבאית של חמאס ומכאן נובע מקור תסכולו מהם.
האיראנים מצידם ראו בו סוס פרא עצמאי, שאינו ניתן לאילוף ומתנהג באופן בלתי צפוי, שלא כמו נצראללה והניה שאולפו על ידם היטב היטב.
היחסים הללו אופיינו, כנראה בנוסף, בחשדנות הדדית ובחוסר אמון גדול משני הצדדים.
על פי הסרטון הנ"ל, ולא בפעם הראשונה, האיראנים ניסו גם לאחרונה להכתיב הוראות לא-סנואר, אך הוא מצידו ניהל את המלחמה בעזה כראות עיניו.

לעניין בריחה של א-סנואר מעזה או עזיבת עזה בהסכמה
הספינים הללו עלו לא אחת מצד כל מיני גורמים ופרשנים, כולל טענה שהופרכה, שגם ביום מותו ניסה א-סנואר לברוח למצרים.
עבור יחיא א-סנואר, עזיבת עזה היתה השפלה והודאה בהפסדו, ולכן כתבתי כאן לא פעם שהוא לעולם לא יעזוב אותה, אלא במותו.

ככל הנראה מדובר בכטב"ם איראני מסוג שאהד 101.
למרות שחצה מלבנון, מדובר בניסיון איראני מוצהר לפגוע בבית ראש הממשלה נתניהו, באמצעות חזבאללה.

האם זה יגרום לשינוי מועד התקיפה הישראלית באיראן?
האם זה יגרום לשינוי ביעדיה?
שתי שאלות שאין עליהן תשובה...
ניתן להניח בסבירות גבוהה שמי שמכתיבה לישראל את אופי התגובה באיראן היא ארה"ב ולכן כלל לא ברור האם ניסיון ההתנקשות האיראני הבוקר בראש הממשלה ישנה משהו.

למרות כל מה שקרה בשנה האחרונה, האמריקאים לא מסוגלים להבין מול מי אנחנו מתמודדים.
חשוב לדייק את הנקודה הזו.
זה לא שהם מסרבים להבין מול מי אנחנו מתמודדים - הם לא מסוגלים להבין את זה, לעולם לא הבינו וכנראה שלעולם גם לא יבינו.
הם חיים ביקום מקביל.

כבודה של העזרה העצומה שלהם במלחמה הזו במקומה מונח, אולם בצד עזרה זו, הם הגורם העיקרי והישיר לעובדה שגם אחרי שנה חמאס עדיין על הרגליים, וזאת מבלי להתייחס לניסיונותיהם המתמשכים לסרס את ישראל מול חזבאללה בלבנון וכמובן מול איראן.

למרבה הצער אנחנו תלויים בהם, ולכן כנראה שגם הפעם, בסופה של המלחמה הנוכחית, ההישגים הצבאיים והמדיניים שלנו מול ציר הרשע, יהיו מוגבלים.

מהי חשיבות החזקת גופתו של יחיא א-סנואר בידי ישראל?

● הפלסטינים לא יכולים לשקר ולהפיץ תיאוריות קונספירציה שא-סנואר לא מת.
ישראל מחזיקה בהוכחות מדעיות חותכות למותו, בהנחה ברורה ש-DNA שנלקח מגופתו הושווה לנתונים הנמצאים בתיקו הרפואי עב הכרס, הנמצא בידי ישראל עוד מימי שהותו בכלא הישראלי.
נוסף על כך, לכלב הנבזה לא תיערך בעת הזו הלוויה מוסלמית כהלכתה, שכנראה היה רוצה כאדם דתי, למרות שיש להניח שבמצב העניינים הנוכחי בעזה היו קוברים אותו בהלוויה מצומצמת וחשאית.
● מחיר הגופה בעסקת שבויים עתידית מול חמאס.
לכולם ברור שלגופת א-סנואר יש מחיר בעסקת שבויים, אבל השאלה הגדולה היא מהו, ועל כך איש אינו יודע לענות.
זה לא סוד שישראל מחזיקה בגופות מחבלים כקלפי מיקוח מול חמאס, כמו למשל גופתו של וליד דקה, רוצחו של החייל משה תמם ז"ל, שמת בכלא הישראלי באפריל השנה, אך בניגוד לדקה, מעולם לא היתה בידי ישראל גופה של מחבל כל כך בכיר, ראש ארגון, בסדר גודל של א-סנואר.
נעלם נוסף בהקשר למחיר גופתו של א-סנואר הוא כמובן מול מי ייערך המו"מ העתידי על עסקת חטופים.
האם מול הנהגת חמאס חוץ בהובלת ח'אלד משעל, ח'ליל אל-חיה או זאהר ג'בארין, או מול אחיו של יחיא, מחמד א-סנואר, שעדיין חי ומסתתר במחילות של עזה.

כך או כך, גופת א-סנואר היא נכס בידי ישראל.
יש לקוות שנצליח לפדות תמורתה חיים.

מהן הסיבות לכך שבזמן הקרוב לא תפרוץ מלחמה מוגבלת או עצימה בצפון ביוזמת ישראל?
(הסיבות מובאות כאן ללא סדר חשיבות)

● מלחמת אין ברירה אינה דומה למלחמת מנע
גם ישראל וגם חזבאללה מעדיפים שלא להיות הצד הפותח במלחמה, על מנת לזכות בלגיטימציה בינלאומית כמי שנגרר למלחמה מתוך הכרח הגנתי.
● המלחמה המתנהלת בעזה
למקבלי ההחלטות, לבכירי צה"ל וגם למרבית האזרחים הנושאים בדרך זו או אחרת בנטל, ברור היום שישראל לא מסוגלת לנהל שתי חזיתות במקביל.
כל עוד מתנהלת מלחמה בעזה, ישראל לא תפתח מרצונה בחזית נוספת בצפון.
גם המעבר לשלב השלישי של הלחימה בעזה, לאחר סיום המבצע ברפיח בעוד מספר שבועות, ידרוש זמן הסתגלות מצה"ל, שלפניו לא סביר שתיפתח חזית בצפון.
● הפקת לקחים
כל מלחמה דורשת הפקת לקחים על התנהלות הצבא והדרג המדיני במהלכה.
בתוך הצבא וגם מחוצה לו, ישנה ביקורת רבה על ההתנהלות הצבאית והמדינית במלחמה בעזה, המחייבת הפקת לקחים לפני מלחמה בצפון.
● מחסור בחימושים כבדים, החיוניים למלחמה מול חזבאללה
ישראל עדיין מחכה למשלוח של כ-3500 פצצות כבדות מארה"ב (הערכה), המעוכב ע"י ממשל ביידן מאז המחלוקת על הפעולה ברפיח.
גם ביקורו האחרון של גלנט בארה"ב לא הצליח לשחרר את החסם הזה.
● לחץ אמריקאי ובינלאומי
הלחץ האמריקאי הפומבי והנסתר על ישראל לא לפתוח בחזית בצפון, מהווה גורם מכריע בעיכוב או במניעת מלחמה מול חזבאללה.
● הבחירות בארה"ב
נתניהו מחכה לטראמפ, כך שלפני תחילת 2025, עת ייכנס הנשיא הנבחר לתפקידו (בהנחה שזה יהיה טראמפ), כנראה שלא יזוז פה כלום.
● נתניהו פחדן
נתניהו האיש פחדן ואינו מסוגל לחתוך ולקבל החלטות, בטח ובטח כשמדובר בהחלטות הרות גורל.
מלחמה בעזה לא דומה בשום פרמטר למלחמה בלבנון, שעלולה לגרור מעורבות איראנית ולהצית את כל האזור.
על פי האמור לעיל, נתניהו יימנע מלחמה בצפון עד שלשיטתו לא תהיה לו ברירה, בדיוק כפי שדחה במשך שנים מלחמה בחמאס.
ולמי ששואל, לשיטתו, מרחב התמרון שלו לקחת החלטה בנושא, עדיין גדול מאד.
● לנתניהו אין עם מי לנהל מלחמה בצפון
לאחר פרישת 'המחנה הממלכתי' מן הקואליציה לנתניהו אין עם מי לנהל מלחמה בצפון.
הקבינט הגדול שווה לתחת, קבינט המלחמה מת והסכסוך עם גלנט הפך לתהום פעורה.
ככה לא בונים חומה.
● לנתניהו אין לגיטימציה לפתוח במלחמה בצפון ללא בחירות
גם הוא מבין ויודע את זה.
בחירות במובן זה הן כמו משאל עם, במיוחד בסוגיה הרת גורל כמו מלחמה בלבנון.
● צה"ל שחוק
חיילים וחיילות שחוקים בסדיר ובמילואים ובני משפחותיהם, הנמצאים במצב של כמעט תשעה חודשי לחימה בעזה, הם לא מתכון טוב לפתוח איתו חזית נוספת בצפון.
הדברים הללו מתחדדים גם על רקע סוגית השיוויון בנטל, שלא תיפתר בקרוב, אך נמצאת בראש סדר היום הציבורי וחוצה גבולות פוליטיים.
השד יצא מן הבקבוק.
● העורף אינו מוכן מנטלית למלחמה בצפון
אנשים רבים במדינה "חיים על הקצה", עקב שרשרת האירועים המטורפים שנכפתה עלינו מאז השבעה באוקטובר.
מרביתם נמצאים במצב הכחשה טוטלי לגבי אפשרות פתיחת מלחמה בצפון והשלכותיה.
● הנזקים הכבדים והאבידות, הצפויים בעקבות מלחמה בצפון
על פי ההערכות, מדובר בנזקים ובאבידות שלא ראינו כמותם לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל.

לסיכום
לאחר שבחנתי את נקודת המבט הישראלית לעניין יציאה או הימנעות ממלחמה בצפון, אני מעריך בזהירות שישראל מעדיפה כעת להימנע ממנה ולכן היא לא תפרוץ בקרוב, גם אם רף ההתגוששות עם חזבאללה יעלה עוד מדרגה לרוחב.
הסוגיה הבוערת היא כמובן רצועת הביטחון שנוצרה בתוך ישראל ושאלת חזרתם של תושבי הצפון לבתיהם.
כרגע נשואות עיני כולם לסיום המבצע ברפיח בעוד מספר שבועות, בהנחה שהוא עשוי להוריד את נצראללה מהעץ ויוביל אולי להסכם מול לבנון/חזבאללה בחסות בינלאומית.
עד אז נמשיך לחזות בחילופי אש בין ישראל לחזבאללה על בסיס יומי.

ומה אם גם בסיום השלב ה"עצים" ברפיח לא יירד נצראללה מהעץ?
ישראל תיאלץ להגביר את הלחץ הצבאי על חזבאללה ואולי גם בצורה יצירתית יותר.
גם אז אני לא צופה פני מלחמה, בטח כשנתניהו אוחז בהגה.
העניין עם היצירתיות הצבאית הוא שבמשך שנים טיפחו בנו את התחושה שהיא קיימת בעצימות גבוהה.
גם בפרמטר זה אנחנו מתרסקים לא פעם על קרקע המציאות, לאור ההתנהלות הצבאית בכל החזיתות.

בתקווה לימים טובים יותר