את הגיליון הזה יצרתי לפני שנתיים וחצי. שימו לב במה עסק ראש הממשלה במשך שש שנים ובמה עסקה המערכת שחתרה וחותרת בלי הפסקה להפילו.
גם אני לא שיערתי אז עד כמה המערכת עוד תידרדר. בעיצומה של מלחמת קיום, על סף הזדמנות אסטרטגית חד פעמית עם המימשל האוהד ביותר שיכולנו לבקש, מחפשת הפרקליטות מלאת הרשע, והשופטים המנותקים מעמם (או פוחדים מהמילייה קורא "הארץ"), להיפרע מראש הממשלה שעושה ימים ולילות למען המדינה.

והכל בנימוק של "שוויון בפני החוק", מושג שהפך לחוכא ואיטלולא בימי הפגנות קפלן והיחס המלטף לסרבנים.
אנשים טובים יושבים במרתפי שב"כ שבועות ארוכים על מה שהאנשים "האחרים" עושים מידי יום.
והכל כדי להגיע לנתניהו. לחסל אותו פוליטית ולהפיל את הימין.
בושה, בושה, בושה.
את הצדק אני מבקש.

וואוו, אין רגע דל.

מייק האקבי שגריר בישראל.
בעננים.

עוד מעט עולה לדיון באולפן חמישי אצל יעקב ברדוגו בערוץ 14. הנושא: ארה"ב וישראל בעידן טראמפ. בואו.

וידוי אישי,

לפני 4 שנים, בשעה 5 לפנות בוקר הכריז פוקס ניוז שביידן זכה במדינת אריזונה וההכרה המצמררת בכך שתם עידן טראמפ וצפויות לנו 4 שנים קשות תחת שלטון הפרוגרס של ביידן והאריס חדרה למוחי. הלכתי לישון מסוחרר והתעוררתי בבעתה להכרה שזה לא היה חלום רע אלא זו המציאות.

במשך חודשיים ירדתי לעומקן של פרשות זיופי הקולות. בדצמבר 2020 הקמתי גם את הערוץ הזה לאחר בקשות עוקבים בפייסבוק ותחת החשש הכבד באותו הזמן להשתקת קולנו בפייסבוק וגם בווטסאפ (כולם התקינו אז סיגנל).

חודשיים עקבתי יחד אתכם אחרי כל פרט, כל דיון בוועדות סנאט מדינתיות, כל הסיפורים, חלקם מדומיינים, של עוה"ד סידני פאוול. חטפתי בוז משמאלנים וכעס מקנאים שלא הבינו איך אני מתנער מחלק מהתאוריות (זוכרים את המטה הסודי בפרנקפורט, התכנית להשתלט על הפנטגון, ה"קראקן", ועוד).

ובסוף, ב-6.1.2021, ראינו מול עינינו איך מכניסים את טראמפ ותומכיו למלכודת שנראה שלא יוכל כבר להיחלץ ממנה.

אבל זכינו ולאחר 4 שנים של רכבת הרים, גם שם וגם פה, שני מנהיגי העולם דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, האנשים בעלי עוצמות פלדה, עומדים יחד שוב, מוכנים לעשות סדר עולמי שייטיב עם הטובים ויכניע את הרעים.

במהלך השנים האלו תרמתי את חלקי הצנוע כחלק מצוות פרוייקט 315 והאולפן הפתוח לחשיפת העלילות נגד ראש הממשלה ואין ספור חפים מפשע. הערוץ הזה היה כלי מרכזי להפצת המידע.

אני מודע שהערוץ פעיל פחות מהעבר, גם אני עסוק בדברים אחרים, חיוביים, מרחיבי דעת. אבל הערוץ עדיין נהנה מקהל אינטליגנטי, דעתן, שלא מהסס לומר את דברו ואני מברך על כך.

תחושה של סגירת מעגל. מחר גם נפל יום הולדתי ה-68, וקיבלתי מתנה מבורא עולם בזכות הנצחון הבקר. תודה למשפחתי הנהדרת, אשתי, בנותי, חתני ונכדי. תודה לחברים יקרים, חלקם גיליתי במסע של השנים האחרונות. בהצלחה לדונלד טראמפ, לבנימין נתניהו, למדינתנו היקרה ולעולם כולו.

השבח לאל!

ימים היסטוריים במזרח התיכון
דן נחמן / מושיק קוברסקי

רצף האירועים היומיומי לא מאפשר לנו לעיתים לראות עד כמה הימים בהם אנו חיים כעת הם ימים היסטוריים לאזורנו, ואולי אף לעולם כולו.

במשך עשרות השנים האחרונות אנו חיים בצל שני איומים אסטרטגיים למדינה. הראשון הוא איום הגרעין האיראני. נזכור שהיו בינינו כאלו שזלזלו בו ולעגו לראש הממשלה, אשר לאורך כל תקופת פעילותו הציב אותו במקום הראשון בסולם הסכנות הקיומיות האורבות למדינת ישראל. האיום השני, שהלך והתעצם מאז הנסיגה החפוזה והמחפירה של אהוד ברק מדרום לבנון במאי 2000, הוא איום הטילים של החזבאללה (150,000, זוכרים?) אותם הם יכולים לשגר בלחיצת כפתור, לגרום לעשרות אלפי נפגעים, להרוס מתקנים אסטרטגיים ובקיצור, לחסל את מדינת ישראל. בשנים האחרונות האיום מצפון אף התעצם כאשר ארגון הטרור חזר ממלחמת האזרחים בסוריה עטור ניצחון, ואיים להפעיל את יכולותיו המתקדמות שנרכשו שם ע"י פלישה של כוחות רדואן וכיבוש הגליל העליון. ידענו שהסכנה אורבת לפתחנו אך לא שיערנו עד כמה היא נרחבת ומפלצתית.

ההתרכזות שלנו בשני איומים אלו, גרמה לנו, להוותנו, להזניח איומים אחרים, אליהם התייחסנו כמטרד בלבד. מדובר ברצועת עזה, אותה חשבנו שאפשר להכיל ע"י מבצעי "כיסוח דשא" מידי כמה שנים או על ידי תמריצים כלכליים. מדובר גם ביהודה ושומרון, שם המשכנו יסודות מסוימים ומסוכנים של הסכמי אוסלו, כמו קיום צבא פלסטיני חמוש תחת שם הכיסוי "משטרת הרש"פ". איום זה עדיין קיים ונידרש במוקדם או במאוחר לטפל גם בו.

האירוע הנורא ב-7.10.2023 חשף את גודל העיוורון והטיח את רצוננו בשלום אך מול סלעי המציאות. רוב העם מבין היום, לאחר מה שקרה, שבמזרח התיכון לא נוכל לשרוד ללא הפעלת כוח מאסיבית שתוציא מאויבינו את הרצון להילחם בנו. אלא שגם האופטימיים ביותר בינינו לא צפו את המהפך האדיר שיחול במזרח התיכון מאז אותם אירועים אסוניים לפני שנה. מהפך זה לא קרה מעצמו אלא הוא תוצאה של אסטרטגיה סדורה, עקשנית, עם משמעת גבוהה ונטרול או התעלמות מלחצים. לעיתים היה קשה להבחין במהלך האירועים במטרה הסופית אליה אנו שואפים אך התמונה מתחילה להתבהר.

לאחר שהחמאס הוכרע כמעט לחלוטין ברצועת עזה, וכאשר החלו להישמע הקולות הרגילים של הגעה להסדר בצפון עם ארגון הטרור, ניצלה ישראל את האירועים כדי לגרור את חזבאללה למלחמה כוללת ע"י מבצעי חיסול מלאי השראה. בו בזמן היא הכינה את כל הכלים למתקפת פתע מתואמת ומסודרת. נעזרנו כמובן בשירותי אותה מדינה זרה אלמונית שתקפה את פעילי חזבאללה בעזרת מכשירי הביפר שלהם, אך כל היתר הוא מבית היוצר של המוסד, וצה"ל על כל זרועותיו. 45 יום מאז ניתן האות אנו נמצאים במצב שהאיום הקיומי על ישראל מצפון הוסר. בלבנון הולכים וגוברים הקולות הקוראים לפרוק את חזבאללה מנשקו ואפילו, רחמנא לצלן, להצטרף לרכבת השלום ולעשות הסכם מלא עם ישראל.

לאחר שחוסלו זרועות התמנון מגיעה ישראל, חזקה ובוטחת בעצמה, תוך לגיטימציה בינלאומית מפתיעה, לטפל בראש הנחש – משטר האייאטולות הרצחני בטהרן. גם כאן, נדרשה משמעת עצמית אדירה לא להגיב מוקדם מידי (באפריל 2024) כאשר טרם נוטרל האיום מצד חזבאללה (והיה מי שזלזל ולעג למקבלי ההחלטות), אלא לחכות לשעת הכושר. זו הגיעה בשבת האחרונה, כאשר בפעולה מרהיבה הצליח חיל האוויר להפשיט ולחסל את מערך ההגנה האווירית האיראני כמו גם להשמיד רכיבים משמעותיים ביכולות הייצור של טילים בליסטיים וכטב"מים. איראן כיום חשופה לחלוטין לחסדי ישראל מבחינת התקפה, והיא יודעת זאת היטב. כל זאת נעשה מבלי לערער את האיזון העדין של מערכת הבחירות בארה"ב ותוך תיאום מלא עם המימשל הנוכחי.

אלא שהמטרה הסופית של אסטרטגיית המהפך היא הפלת המשטר האיראני, ולצורך כך, תנאי הכרחי הוא עליית מימשל רפובליקני בראשות דונלד טראמפ, כולל קונגרס שתומך בנשיא. הסקרים הנוכחיים מראים שהדבר בהישג יד, ואז יוכלו ישראל וארה"ב לפעול יד ביד להשכנת שלום במזרח התיכון תוך הפלת אותו משטר שחורש מזימות להשמדתנו.
במשך חודשים ארוכים טוחנים "מיטב המומחים מטעם עצמם" באולפני הטלוויזיה שלממשלה הזו אין אסטרטגיה, שבלי אסטרטגיה אי אפשר לנצח. אסטרטגיה מבחינתם היא תמיד שם נרדף לכניעה, התקפלות, ויתורים, תבוסה. אלא שמתחת לנהרות המלל שלהם, בשקט בשקט, מסתבר שאת האסטרטגיה האמיתית, אסטרטגית התקומה והניצחון, רקם ראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, והוא מביא אותה לידי ביצוע כמעט מושלם.
רציתם אסטרטגיה – קיבלתם אסטרטגיה.

המאמר השבועי שלנו

עשר סיבות שבגללן חשוב שטראמפ ייבחר ביום שלישי:

1. טראמפ מחלק את העולם לטובים ולרעים, ובאופן ברור אנחנו בטור של הטובים אצלו. הטענות שהוא אנטישמי הן קשקוש - מספיק להביט בתמונה של איוונקה, ג'ארד וילדיהם בסוכה בשבוע שעבר.

2. הוא לא צפוי, ובניגוד לדעה הרווחת זה יתרון יותר מאשר חיסרון: ברגע שאנחנו בצד של הטובים, התכונה הזו היא בעיה בראש ובראשונה לאויבינו. לא סתם בטהרן רועדים מפחד ומייחלים לניצחון של האריס.

3. הסביבה שלו אוהדת את ישראל בצורה חסרת תקדים. בכיר ישראלי לשעבר שעבד מול ממשל טראמפ אמר לי: "לפעמים לא היינו צריכים לבקש, הם היו באים אלינו עם יוזמות ורעיונות לטובת ישראל".

4. הוא מגיע "מתודלק" על איראן, אחרי שהמודיעין האמריקני תדרך אותו שטהרן תכננה להתנקש בחייו (ואצל טראמפ, כידוע, הכל קודם כל אישי).

5. הוא העביר את השגרירות לירושלים, הכיר בריבונות ישראל בגולן והיה השושבין של הסכמי אברהם - כל אלה בניגוד גמור לדעת ה"מומחים", שהשליטו במשך שנים קונספציות מדיניות חסרות אחיזה במציאות.

6. סביר מאוד שאפשר יהיה לשכוח סופסוף מהמונח החדש שנכנס לחיינו באדיבות ממשל ביידן: "משבר חימושים".

7. זו תהיה הכהונה השנייה והאחרונה שלו - את כל מה שמנינו עד עכשיו הוא יוכל ליישם ביתר שאת ובלי חשבון.

8. היחסים עם ביבי שוקמו - לראש ממשלת ישראל יהיו קו ישיר לנשיא ודלת פתוחה בבית הלבן.

9. אלה יהיו ארבע שנים מרתקות של מופע סטנדאפ בלתי פוסק.

10. המועמדת השנייה היא קמאלה האריס.

השבוע לא מתפרסם המאמר השבועי שלנו עקב חג הסוכות. במקום זאת הכנתי לכם ניתוח עובדתי של מצב המרוץ לבית הלבן, כפי שזה מתבטא בסקרים.

הבחירות בארה"ב הן גורליות לעתידנו, בעיקר כי הן יהיו הגורם המשפיע ביותר ביכולתנו להתגבר על ראש התמנון הנמצא בטהרן – משטר האייאטולות הרצחני. מעבר לכל מכה שננחית על איראן – המטרה חייבת להיות הפלת השלטון הפונדמנטליסטי והחלפתו במשטר פרגמטי, בתמיכת רוב העם האיראני, אשר ישים קץ לשאיפה לחסל את ישראל. תהיה לכך השפעה על כל המזרח התיכון. לצורך כך נדרשת ארה"ב נחושה וחזקה, וגילוי נאות, אני מאמין שזה יקרה אך ורק אם דונלד טראמפ יהיה הנשיא ויגובה על ידי רוב חזק בשני בתי הנבחרים.

אבל לצורך טור זה אתייחס רק לעובדות ואתעלם מהעדפות אישיות. המקור שלי הוא האתר המצוין RCP-Real Clear Politics, שממצע את כל הסקרים בנושא הבחירות בכל המדינות ומספק מפה מעודכנת של האלקטורים על פי הסקרים.

נתחיל בעובדות הבסיסיות: כדי לזכות בנשיאות נדרש רוב מבין 538 האלקטורים, כלומר 270 אלקטורים.

לגבי רוב המדינות אין סימן שאלה מי ינצח בהן ויזכה בכל האלקטורים שלהן. זה נותן לטראמפ 219, ולהאריס 226. זה משאיר 93 אלקטורים ב-7 מדינות.

אלו המדינות המתנדנדות עם מספר האלקטורים שלהם, מהגדולה לקטנה. בכולן טראמפ מוביל בממוצע הסקרים של RCP, נכון להיום. רשמתי את מידת ההובלה בסוגריים.
פנסילבניה – 19 (0.6% טראמפ)
ג'ורג'יה – 16 (2.2% טראמפ)
צפון קרוליינה – 16 (0.8% טראמפ)
מישיגן – 15 (0.2% טראמפ)
אריזונה – 11 (1.5% טראמפ)
ויסקונסין – 10 (טראמפ 0.2%)
נבדה – 6 (0.7% טראמפ)
סה"כ: - 93
הנתון המעניין זו ההשוואה לממוצע הסקרים באותה נקודת זמן בבחירות 2020 (טראמפ מול ביידן). בהנחה שהסקרים נשענים על מתודולוגיה דומה, והטיית ה"בושה" עדיין קיימת, אם גם פחותה, אזי מצבו של טראמפ טוב בהרבה ממה שנראה במספרים.

בבחירות 2020 טראמפ פיגר אחרי ביידן בכל המדינות. הנה המספרים כפי שהיו אז מול התוצאות הסופיות (בסוגריים). בכולן ביידן הוביל בסקרים בצורה בולטת, והתוצאה הסופית הרשמית הייתה צמודה הרבה יותר (מתעלם כרגע מנושא הזיופים) ובאחת, צפון קרוליינה, טראמפ גם ניצח.
פנסילבניה – 5.3% ביידן (1.2% ביידן)
ג'ורג'יה – 0.8% ביידן (0.3% ביידן)
צפון קרוליינה – 1.5% ביידן (1.3% טראמפ)
מישיגן – 9% ביידן (2.8% ביידן)
אריזונה – 2.4% ביידן (0.3% ביידן)
ויסקונסין – 5.4% ביידן (0.7% ביידן)
נבדה – 5.2% ביידן (2.4% ביידן)
המסקנה ההגיונית היא שהסקרים ברוב המקרים נותנים תוצאה טובה יותר לדמוקרטים מאשר התוצאה הסופית (לא נצלול לכל הסיבות). ואם כך הדבר, אפשר להניח בביטחון די גדול שאם לא יהיו אירועים דרמטיים טראמפ בדרך לקחת את כל מדינות המפתח, או לפחות את רובן.
אלמנט נוסף הוא המומנטום. בימים האחרונים הסקרים זזים לכיוון טראמפ יותר ויותר. אפילו ממוצע התמיכה הארצית (חסר משמעות מבחינת התוצאה הסופית אך מבטא סנטימנט) מצטמצם (מ-2% להאריס לפני שבועיים ל-0.3% בלבד היום). לשם השוואה, בנקודת זמן זו ב-2020 ביידן הוביל במדד זה ב-8% (!).

מדריך קצר לגבי האפשרויות השונות.
כדי להגיע ל-270 אלקטורים טראמפ זקוק לעוד 51 מעבר למה שיש לו בוודאות (219).
7 המדינות מתחלקות ל-3 קבוצות:
הדרומיות – ג'ורג'יה וצפון קרוליינה (32 אלקטורים)
המערביות – אריזונה ונבדה (17 אלקטורים)
חגורת הברזל – פנסילבניה, מישיגן, ויסקונסין (44 אלקטורים)
ברור לגמרי שטראמפ חייב לפחות מדינה אחת מתוך חגורת הברזל. ההגיונית ביותר כרגע היא פנסילבניה, שם הכלכלה, ובפרט נושא האנרגיה הוא דומיננטי. טראפאלגר (רוברט קאהאלי), שלדעתי הוא הסוקר האמין ביותר (היה קרוב ביותר ב-2020), נותן לו בפנסילבניה לפני שבוע 3% יתרון.
למעשה, הדרומיות + פנסילבניה מעבירות אותו ל-270.
אבל טראמפ יכול להסתפק במדינות הדרומיות + אריזונה (בה הוא מוביל כרגע ב-1.5%) או נבדה, ועוד מדינה אחת כלשהי מתוך חגורת הברזל.

לסיום, מילה על הסנט ובית הנבחרים. על פי RCP , מתוך 100 מושבי הסנט, 51 הם בטוחים או נוטים לרפובליקנים (שזה כבר רוב קטן) ועוד 5 מתנדנדים (מישיגן, נבדה, אוהיו, פנסילבניה וויסקונסין). סיכוי טוב שרוח גבית של ניצחון לטראמפ במדינות אלו תעזור לרפובליקנים להפוך אותם מדמוקרטים (כיום) לרפובליקאים).

בבית הנבחרים שמושפע עוד יותר מההצבעה לנשיא, כרגע ב- 207 נראה שייבחר רפובליקאי ועוד 32 נמצאים במאבק. רוב בבית הנבחרים הוא 220 מתוך 438, כלומר, הרפובליקאים זקוקים ל-13 לפחות מתוך ה-32.

לסיכום, ופה אני מחזיר את כובע הצופה המשוחד שלי, יש מקום לאופטימיות זהירה גם אם לא שאננות. נישא תפילה ונקווה לטוב.