צה"ל פרסם זה עתה את הצילומים של יחיא סינוואר רגעים אחרונים לפני חיסולו.
אני שמח שהוא איבד את היד. סוג של גמול פואטי להרש.

הערכה

הימים הקרובים יהיו אינטנסיביים ומלאים באמירות מכל הכיוונים, בנושא החטופים, הלחימה ברפיח, הלחימה בגבול הצפון.

אני כבר כותב לכם מראש 2 נקודות עיקריות כי אני רואה לאן זה הולך.

הראשונה
כן עסקה לא עסקה, ישראל תהיה חייבת להיכנס לרפיח, אחרי הרמדאן או במהלך הרמדאן, אחרת כל המלחמה הזו היתה לחינם, באותו הקשר, בהנחה שנשיא ארה"ב לא יכפה את רצונו על ישראל ויסנדל אותנו, כדי למנוע התדרדרות ביטחונית קשה בכל האזור.

השנייה
לבנון כמובן,
עמוס הוכשטיין או בלומשטיין שרוקח לישראל מרקחה בלבנון לא יפתור הבעיה הקיומית של ישראל.

אתם חייבים להבין את הדבר הכי חשוב שתקראו אותו אי פעם,

אי אפשר לקמבן איום ביטחוני, איום ביטחוני על ישראל צריך להסיר, אי אפשר לכסות את העיניים ולהגיד זה לא יקרה, זה קרה, וזה יקרה שוב פי 1000 יותר קשה.

מדינת ישראל לאורך שנים הוחלשה מבפנים, צה"ל הפך להיות קטן וחלש לעומת שנים עברו, הקונספציה של צבא קטן וחכם נכשל כישלון חרוץ עליו אחראיים האנשים שסמכנו את ידנו עליהם.

המהלכים המדיניים שרצים וירוצו בשעות ובימים הקרובים ינסו להפוך את הקערה על פיה, זה לא מבטל ולא יבטל את הסכנה שרובצת על ישראל, ממש ממש לא, ההפך הוא הנכון, איך יכול להיות שאני רואה את זה ואלה שמנהלים את המדינה לא רואים את זה?

"אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים".

כל יום (בלי נדר) אזכיר לכם את המשפט הזה שמקבל כל יום מחדש משנה תוקף.

אבו צאלח הדסק הערבי