"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם... וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר". ויהי מקץ - 'קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ' (איוב כח) - זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים. כיון שהגיע הקץ, ׳וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר׳ (בראשית רבה).

עם ישראל, למוד נסיונות קשים ומאבקים על עצם קיומו. אך בין אם באים הם לזמן קצר ובין אם ארכו הימים - לכולם יש סוף ואחרית טובה. לכל חושך יש קץ ובסוף כל לילה זורחת השמש באור יקרות. ככל שמעמיקה חשכת הגלות, כך אנו יודעים שאור הגאולה קרב ובא.

יוסף הצדיק נמכר לעבד, נכנס לבית האסורים בעלילה ושוהה שם 12 שנה. התקוות שתלה בשר המשקים כשפתר לו את חלומו לטובה לא הניבו תוצאות ונראה כי אפסו סיכוייו לצאת מהכלא. אך כאשר הגיעה השעה, הגיע הקץ - ברגע אחד הריצוהו מן הבור, בלי עיכוב ובלי שיהוי. תוך שעה קלה, הפך יוסף מעבד עולם לאדון לכל ארץ מצרים.

וכך היה בגלות יון, שאת מפלתה אנו חוגגים כעת בחנוכה. היוונים גזרו עלינו גזרות שונות ומשונות, כשכל מטרתם היתה לעקור את הכל, לכבות את נר התמיד שבמקדש ואת אור הקדושה של עם ישראל. וכמו שאמרו חז"ל: ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם׳ - זו גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהם. שהיתה מכריחה אותם לכתוב על קרן השור: ״אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל".

אך כשהגיעה השעה, מתוך החושך והאפילה, התפרצה לה מלחמת המצווה של מתתיהו ובניו ובעקבותיה הניצחון המוחץ. הם לא הסכימו להבליג עוד על השפלת היהדות בראש כל חוצות ועל חילול הקודש והמקדש. מלחמתם היתה בשם השם וללא פחד ומורא, לא מהיוונים וגם לא מהמתיוונים - אותם חסרי גאווה יהודית שניסו למצוא חן בעיני הגויים ואימצו אל חיקם את תרבות יוון.

וכאז כן היום. נמצאים אנו במלחמה שהחלה בחושך גדול ובכאב עמוק. לצערינו הרב, רגעי האפילה עדיין שזורים בחיינו עם כל חייל שנופל בקרב, ועם יקירינו שעדיין בבור השבי. אך דוקא מתוך החשיכה מתגלה האור, וכגודל היגון והכאב כך גודל העוצמה ביציאתנו להילחם באויבינו ולא לשוב עד כלותם. השחר הולך ומפציע והאור רק הולך ומתגבר. קץ שם לחושך. כאור נרות החנוכה שמוסיף והולך מיום ליום, כך אנו מנצחים ומכניעים בעוד מערכה ובעוד חזית, עד הניצחון המוחלט בעזרת השם בקרוב.

שני חגים תיקנו לנו חכמים: חנוכה ופורים. בפורים היתה גזירה על הגוף - להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. ואילו בחנוכה, הגזירה היתה על היהדות, על האמונה בקב״ה ועל הרוח היהודית. בפורים חוגגים יום אחד בלבד ובחנוכה שמונה ימים. אין חשובה כמלחמה על ערכי הנצח ואין ניצחון כניצחון הרוח, ניצחון האור על החושך. "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (הפטרת שבת חנוכה).

שבת שלום ומבורך וחג אורים שמח🌷🇮🇱

היועמ״שית במאמץ נואש למנוע את הדחתה, פועלת בניגוד עניינים חריף ורודפת את ראש הממשלה ורעייתו תוך שהיא מודעת לדרישת רוב מוחלט של שרי הממשלה להדיח אותה.

אחרי שנתיים שבהן סיכלה החלטות ממשלה ופעלה נגד הממשלה ומדיניותה כמעט בכל נושא, היא מחוללת עכשיו אירועים הזויים כמו הדרישה לפיטורי בן גביר ועכשיו גברת נתניהו, כדי לייצר מצג שווא כאילו מדובר בעניין אישי.

היועצת הפוליטית לא תצליח. ההליך בעניינה יתקדם כך או אחרת. לממשלת ישראל מגיע יועץ משפטי ענייני ומקצועי שניתן לעבוד איתו ולא יו״ר אופוזיציה בפועל. הביתה!

לעמוד הטלגרם של השר קרעי

הנר הראשון של חנוכה מזמין אותנו להתבונן לעומק בניסים שמקיפים אותנו, גם אלו שאנחנו לעיתים מקבלים כמובנים מאליהם.

מרן הבית יוסף מציב בפנינו שאלה משמעותית: אם היה בידי החשמונאים פך שמן טהור שהספיק ליום אחד, הרי שהנס התרחש רק בשבעת הימים הנוספים. אם כך, מדוע חג החנוכה נמשך שמונה ימים?

הסבא מקלם משיב תשובה שמאירה לנו זווית חשובה: גם הדלקת השמן ביום הראשון היא נס! העובדה ששמן דולק היא לא פחות ממופלאה – הקב”ה היה יכול באותה מידה לגרום לחומץ לדלוק, אך אנו רגילים לטבעו של השמן ולכן איננו מתפעלים. המסר ברור: עלינו להכיר גם בניסים “הטבעיים” שבחיינו, לצד הניסים שמעל לטבע.

בימים שאחרי האובדן הקשה ואירועי ״שמחת תורה״, המסר הזה מקבל משמעות עמוקה יותר. חווינו זעזוע ושבר, אבל גם גילינו את הכוח שבאחדות, את העוצמה שבהתגברות, ואת האור שבוקע מתוך החשכה.
מדינת ישראל היא נס מתמשך. קיומנו כאן, התחדשות החיים, והיכולת שלנו להתקדם למרות הכול – כל אלו הם פלא יומיומי, שראוי להכיר בו ולהודות עליו.

כמו הנר הראשון של חנוכה, שמסמל התחלה קטנה אך משמעותית, גם ההתחלות שלנו, הכוחות היומיומיים שמלווים אותנו, הם עדות לניסים שליוו אותנו בעבר וממשיכים ללוות אותנו גם היום.

בחג החנוכה הזה, כשהאור הולך וגדל מיום ליום, נלמד מהחשמונאים ונזכור להוקיר גם את “הנר הראשון” – את אותם רגעים קטנים של תקווה ואמונה, שהם הבסיס לכול.

שנזכה להמשיך ולהאיר, להודות על ״ניסיך שבכל יום עימנו״ ולצפות לגאולה השלמה ההולכת ומתממשת בימינו.

חג אורים שמח!

שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי:

מצער שהגענו למצב שגם המובן מאליו מגיע לבית משפט ושגם מושכלות יסוד במדינה היהודית והדמוקרטית הפכו לשנויות במחלוקת. חבל שהגענו לכך וטוב שהטרלול הפרוגרסיבי נדחה בשאט נפש. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
גמר חתימה טובה!

https://x.com/shlomo_karhi/status/1844055658171335066?t=qtoy6_U_Q9rHhMTLu5jQnw&s=19

שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי:

על שלושת ימי החג והשבת עם לחימה ללא חת והישגים רבים של הלוחמים שלנו בעזה, ביו״ש ובלבנון, ביבשה ובאוויר, שילמנו מחיר כבד מנשוא, עם נפילתם של 11 מלוחמינו הגיבורים. הי"ד.

סרן איתן אוסטר, בן 22, ממודיעין-מכבים-רעות, שימש מפקד צוות ביחידת אגוז של עוצבת הקומנדו.

סרן הראל אטינגר , בן 23, מעלי, מפקד צוות ביחידת אגוז, עוצבת הקומנדו.

סרן איתי אריאל גיאת, בן 23, משוהם, קצין בחיל ההנדסה הקרבית ביחידת יהל”ם.

רס״ל נועם ברזילי, בן 22, מכוכב יאיר, לוחם ביחידת אגוז, עוצבת הקומנדו.

רס״ל אור מנצור , בן 21, מבית אריה, לוחם ביחידת אגוז, עוצבת הקומנדו.

רס״ל נזר איטקין , בן 21, מקרית אתא, לוחם ביחידת אגוז, עוצבת הקומנדו.

סמ״ר עלמקאן טרפה, בן 21, מירושלים, לוחם בסיירת גולני, חטיבת גולני.

סמ״ר עידו ברויר, בן 21, מנס ציונה, לוחם בסיירת גולני, חטיבת גולני

סרן בן ציון פלח, בן 21, מניצני עוז, קצין לוחם בגדוד 202, חטיבת הצנחנים, נפל בקרב בדרום לבנון.

סמל דניאל אביב חיים סופר, בן 19, מאשקלון, חניך במסלול ייעודי לקצונת קשר״גים בגדוד 13, חטיבת גולני, נפל בלחימה בצפון.

רב״ט טל דרור, בן 19, מירושלים, מש״ק תקשוב בגדוד 13, חטיבת גולני, נפל בלחימה בצפון.

יהי זכרם ברוך.