**ערב הסעודית חוזרת ללבנון

חוקרי המכון ד"ר יואל גוז'נסקי ואילן זלאיט כותבים:**

ביקור שר חוץ הסעודי, פייסל בן פרחאן, בלבנון ביום חמישי האחרון מסמל עניין מחודש מצד הממלכה במדינת הארזים, והזדמנות להטות את המאזן בלבנון נגד חזבאללה, ובלבנט – נגד איראן.

הממלכה תמכה בעבר בכוחות פוליטיים המזוהים עם האוכלוסייה הסונית בלבנון, כדי להבטיח דריסת רגל במדינה ולנסות לבלום את זו של איראן. אולם, בעשור האחרון ריאד הפחיתה משמעותית את מעורבותה ואת הסיוע הכספי שלה ללבנון, לאור חולתשם של בני בריתה המקומיים, בהם ראש הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי.

על רקע היחלשות חיזבאללה, מונו ג'וזף עוון לנשיא ונוואף סלאם לראש הממשלה, שניהם מזוהים עם המחנה המתנגד לחיזבאללה ונתמכים על-ידי ערב הסעודית. הסעודים שבעי רצון מהתפתחויות אלו ומזהים הזדמנות לשוב ולבצר את השפעתם בלבנון: "ממה שראיתי עד כה ומהשיחות המתקיימות בלבנון אני יכול להיות מאוד אופטימי", אמר בן-פרחאן ערב ביקורו בביירות. גם בלבנון ישמחו לחידוש המימון הסעודי, ולא בכדי עוון הכריז שנסיעתו הראשונה מחוץ ללבנון תהיה לערב הסעודית.

ההשקעה הצפויה מצד ערב הסעודית אינה רק לצרכים גאו-פוליטיים אלא יש לה גם רציונל כלכלי. יתרה מכך, ריאד אינה מעוניינת "לזרוק" כסף על לבנון ולראות כיצד השקעה יורדת שוב לטמיון, לכן היא מבקשת לראות רפורמה, שתעקר את השחיתות שפשתה במדינת הארזים. שר החוץ הסעודי אף הזכיר את חשיבותה של רפורמה כזו בתום פגישתו עם הנשיא הלבנוני. המבחן הגדול ביותר יהיה פירוק נשקו של חזבאללה, עניין אליו התייחס במשתמע עוון בנאומו הראשון כנשיא.

הסעודים זונחים למעשה את הזהירות שאפיינה אותם, מפגינים פרגמטיות וממהרים להיכנס לוואקום שמותירה איראן בזירות שונות, ולבנון אינה יוצאת דופן – היא זקוקה לשם שיקומה לסיוע מפרצי וזה נראה קרוב מתמיד.

לישראל אינטרס ברור בהגברת ההשפעה הסעודית בלבנון, בוודאי אם יש בה כדי לדחוק את חזבאללה ואיראן לשוליים. למעשה, ההישגים הצבאיים הישראלים מול חיזבאללה הם אלו שמאפשרים את הביטחון העצמי הסעודי המחודש - גם מול סוריה וגם מול לבנון.

רחפן הנפץ ביהודה ושומרון: קריאת השכמה למערכת הביטחון

חוקר המכון, ד"ר יהושע קליסקי, כותב:

רחפן הנפץ בעל ארבעת המנועים שנפל ביישוב יצהר הוא הרחפן השני המשוגר בתוך זמן קצר באותו אזור – דבר שמעיד על שיפור בעקומת הלמידה והיכולות הטכניות של המחבלים ביהודה ושומרון בנושא.

במלחמת "חרבות ברזל" נעשה שימוש נרחב ברחפני נפץ או ברחפנים מתאבדים הן בידי החמאס והן בידי החיזבאללה. ניסיונות להטלת מטעני נפץ כגון רימונים או פצצות RPG על כוחותינו מרחפנים נעשו כבר בעימותים קודמים בין ישראל לחמאס, אך הם כשלו. כזכור, במתקפת ה-7 באוקטובר 2023 נחל החמאס הצלחה טקטית בכך שגרם לניטרול המצלמות בגדר בגבול העוטף ומערכות נוספות, בעיקר באמצעות רחפני נפץ ורחפנים מתאבדים.

הרחפן שייך למשפחת כלי התעופה הבלתי מאוישים. הוא נושא בדרך כלל 4 מנועים (קוודקופטר) או יותר - 6-8 מנועים, והוא מסוגל לשאת מטען נפץ מאולתר או תחמושת נפיצה תיקנית ולהתכוונן אל המטרה, לרחף מעליה ולהטיל את מטען הנפץ בדיוק רב תוך גרימת נזק והסטת קשב של כוחות לוחמים ממצב של לחימה למצב של מיגננה. לרחפן יתרונות שנובעים מעלות ייצור נמוכה, זמינות, פשטות בייצור ובהפעלה, חמקנות - בגלל חומרי מבנה בולעי מכ"ם ופרופיל טיסה גמיש ומשתנה, ואפשרות לתוספת אמצעים טכנולוגיים שונים. זמן השהיה באוויר של רחפן מוגבל ע"י מקור האנרגיה של מנועיו ויכולת התקשורת עם המפעיל.

בגלל העלות הנמוכה ופשטות ההפעלה, יש חשש שמחבלים מיו"ש יגבירו את השימוש בנחילי רחפנים כדי לפגוע בתשתיות אזרחיות או צבאיות בישראל. גילוי של רחפן הנפץ ביצהר הינו בגדר קריאת השכמה למערכת הביטחון והדבר מחייב תשומת לב מיוחדת ולמידה מטעויות העבר, כדוגמת הזלזול ברקטות הקסאם של חמאס - "צינורות מעופפים" כדברי דוברים רשמיים דאז, שהפכו לאיום אסטרטגי על ערי ישראל ותשתיותיה. הדבר צריך לעורר דאגה, ומעבר לכך, תשומת לב ומחשבה יצירתית הנדרשת להתמודד ולנטרל איום חדש זה בחזית חדשה – והדבר אפשרי ונמצא בהישג ידינו!

מדינות פנים, חוץ – והיחס למזרח התיכון בתקופת מלחמה: במה צפוי להתעסק ממשל טראמפ החל מינואר 2025 - ומהן ההמלצות לישראל בתקופת המעבר ולאחריה?>> https://www.inss.org.il/he/publication/trump-2024/

**היערכות לתגובה האיראנית: שלוש הנחות העבודה של טהראן

חוקר תוכנית "איראן והציר השיעי" במכון, ד"ר רז צימט, כותב:**

העלייה הנמשכת ברף האיומים האיראניים ביומיים האחרונים, ובכלל זה מצד מנהיג איראן, מעידה כי הדילמה האיראנית בין שתי אופציות רעות (תגובה תוך נטילת סיכונים משמעותיים נוספים או הימנעות מתגובה במחיר שחיקה נוספת בהרתעה האיראנית), ככל הנראה הוכרעה לטובת תגובה צבאית, גם אם מועדה ומאפייניה המדויקים טרם נקבעו סופית.

הכרעה זו עשויה להעיד על שלוש הנחות עבודה באיראן:

א. היעדר תגובה לתקיפה החמורה ביותר על איראן מאז מלחמת איראן-עיראק עלול לסכן לאורך זמן את איראן אף יותר מאשר תגובה חרף הפגיעה המשמעותית במערכי ההגנה האווירית וביכולות ייצור הטק"ק שלה. זאת, משום שהדבר עלול לעודד, בראיית ההנהגה האיראנית, את ישראל ליזום מהלכים התקפיים עתידיים מול איראן (לרבות מול תוכנית הגרעין), שרבים בישראל אינם מסתירים את רצונם לממש

ב. ניתן עדיין לשקם את יכולת ההרתעה של איראן מול ישראל ולכפות עליה שינוי בכללי המשחק באמצעות פעולה, שתוכיח את יכולת ההיזק של איראן תוך שימוש ביכולות הבליסטיות המשמעותיות שעדיין נותרו בידיה

ג. ניתן להשפיע על אופן התגובה הצפויה של ישראל לתגובה האיראנית (ואולי למנוע מעבר לשלב ב' של תקיפת יעדי תשתית, סמלי משטר וגרעין) באמצעות תגובה במאפיינים שונים מבעבר: ירי שלא משטח איראן, התבססות על ארגונים "שלוחים" והתמקדות ביעדים ספציפיים בישראל.

מטבע הדברים, הנחות יסוד אלה עשויות להיות שגויות ולשקף הערכת יתר של היכולות האיראניות (לרבות אלה שנפגעו), הערכת חסר של כוונות ישראל ויכולותיה ובכך להביא למיסקלקולציה נוספת בעימות בין שתי המדינות.

**"אם ישראל תסתפק בזה, היא תעשה טעות אסטרטגית": קולות מאיראן על התקיפה הישראלית

חוקר תוכנית איראן במכון, בני סבטי, כותב:**

תקיפת בסיסי משמרות המהפכה והמפעלים הביטחוניים באיראן ע"י ישראל הביאו לתגובות הפוכות מהמצופה בתקשורת הרשמית וכן ברשתות החברתיות שרוב הציבור האיראני נמצא בהן.

בעוד המשטר האיראני גימד את עצם התקיפה ותוצאותיה וטען כי המהלך לא השיג את יעדו ומה שמכונה "העליונות האיראנית" נשמרה, בציבור היא התקבלה באכזבה. אומנם הציבור כן ראה בעיניו את העליונות הצבאית והטכנולוגית של ישראל על משמרות המהפכה ומערכי ההגנ"א, אך הוא ככה"נ ציפה כי ישראל תפגע גם באישים בכירים ובסמלי שלטון, כדי להביא לערעור יסודי או אף ניסיון להפלת המשטר. לאכזבה זו מצטרפת כנראה הציפייה הגבוהה שהייתה מהשלכות התקיפה גם על חיי השגרה של האזרחים, ובעקבות כך נוצרו תורים ארוכים לסירוגין ובפרט בשעות התקיפה בתחנות הדלק. היו גם דיווחים בשבועות שלפני התקיפה שהעידו על אגירת מזון מצד האיראנים, אך כאמור התחזיות על פגיעה קשה במשטר ובשגרה התבדו.

האכזבה באה לידי ביטוי בתגובות אזרחים ברשת הטלגרם וברשת הטוויטר, והם אף תקפו את ישראל על כך שלא עמדה באווירה שנוצרה ושהעידה על תקיפה מערערת של המשטר. בין היתר נכתב: "ישראל – איזו מין התקפה זו היתה?! היא לא הסבה שום נזק ולא הרגה שום בכיר!", "לנו היו ציפיות רבות כי חברי ממשלת ישראל הבטיחו הבטחות גבוהות", "אם ישראל תסתפק בזה, היא תעשה טעות אסטרטגית כי למשטר האיראני אין חשיבות לחיי איראנים או ישראלים".

נראה כי אכזבה זו נובעת מההתנהגות הטוטאלית של חלקים גדולים בציבור האיראני, שכן הם אינם מאמינים ביצירת מדרגי תגובה והחרפת הצעדים בעת הצורך, אלא בביצוע מקסימלי בשיטת "זבנג וגמרנו". הציבור גם אינו מוכן להתחשב בשיקולים כמו רסנים בינ"ל או שיקולים פנים ישראליים. לכן ביום שאחרי התקיפה, הציבור המאוכזב תוהה הכיצד ישראל שהשקיעה רבות בתקיפה המדויקת הזו, לא הפנתה חלק ממאמציה לפגיעה יסודית בשלטון הדתי באיראן. עם זאת ישנם גם קולות בציבור המעריכים כי שתי המדינות ימשיכו בהתגוששות ולכן לא מן הנמנע כי גם פגיעה בסמלי המשטר האיראני תתרחש בהמשך, כאשר חילופי המהלומות יילכו ויחריפו.

**הסיכולים בביירות ובטהראן: היתרונות הטקטיים לצד החסרונות

חוקר המכון, יורם שוייצר, כותב:**

ישראל נמצאת במלחמה ממושכת בשבע חזיתות, וסיכול ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה ושל בכיר חזבאללה פואד שוכר הוא חלק ממצב זה. המסר לחזבאללה, לחמאס, לאיראן ולשותפיה בציר: ישראל לא איבדה מעוצמתה, אינה "ילד הכאפות" החדש באזור, ומוכיחה נחישות ונכונות להכות בלב המעוזים של אויביה, בתעוזה, במקוריות ובהפגנת יכולת מודיעינית ומבצעית כירורגית. זאת ועוד, הפעולות נועדו לא רק לעיני האויבים שצופים במערכה, אלא גם לעיני שותפיה של ישראל ובעלי בריתה, כמו גם לחיזוק הביטחון ותחושת הביטחון של תושבי ישראל והיהודים בתפוצות.

אך כמו בכל פעולה, גם לשתי הפעולות שראינו אתמול יש יתרונות מחד, וחסרונות מנגד.

יתרונות בחיסול פואד שוכר:
1. מדובר בתגובה עצימה ונדרשת לרצח הנערים במג'דל שמס. זו לכאורה הברירה הכי פחות עצימה מבין החלופות, וסיכוייה "לסגור" את האירוע בשיכוך העימות הספציפי הזה גבוה מהאלטרנטיבות
2. מדובר במסר ברור לנסראללה: על חשיפות ארגונו ופגיעותו; על שינוי הדיסקט בישראל בכל הנוגע למשחק המשוואות; על הנחישות להמשיך ב"קציר המפקדים הבכירים".
3. מסר ברור גם לאיראן ולשותפותיה (ולמי שלא הבין, כמה שעות לאחר מכן הגיעה ההתנקשות בהנייה בטהראן)

החסרונות בחיסול פואד שוכר:
1. סיכון להתלקחות מול חזבאללה והציר. אפשרות של תגובה עצימה בישובי הצפון, כולל במקומות שבהם נזהרו מלפגוע, וכן כלפי ערים בישראל – מנהריה, חיפה ועד תל אביב.
2. יעדי, היקף, עוצמת ותוצאות התגובה של חזבאללה הם שיכתיבו את תגובת הנגד של ישראל ועלולים להביא להסלמה ולהידרדרות למלחמה בעיתוי שלפחות בחלקו פחות נוח לישראל (מבחינת חימושים, סד"כ, כלכלה, תשישות מילואים, מצב היחסים עם ארה"ב ולגיטמציה בינלאומית שלילית, ופנימית חלקית). חשוב להזכיר שיש גם אספקטים שדווקא כן נוחים לישראל בעיתוי הנוכחי: ישובי הגבול כבר מפונים, הכוננות ומוכנות הצבא בגזרה גבוהה והצורך הדחוף הקיים בהחזרת התושבים בבטחה ובהקדם.

יתרונות בהתנקשות באסמאעיל הנייה:
1. מסר ישראלי ברור כי ישראל עומדת בהבטחתה כי להנהגת חמאס הנוכחית והעתידית אין ולא תהיה חסינות בשום מקום בעולם - גם לא בלב המבצר של התומכת העיקרית שלה.
2. שליחת מסר ותזכורת לאיראן כי היא לא חסינה ואינה בטוחה גם בביתה, וכך גם בכיריה ואורחיה מקרב ארגוני הטרור. זהו מסר נלווה לזה שנשלח בתגובה הנקודתית-כירורגית למתקפת ה-13 באפריל, שלא ערער את תחושת הביטחון באיראן על עליונותו האסטרטגית של הציר שהקימה סביב ישראל.

חסרונות בהתנקשות באסמאעיל הנייה:
1. מדובר בדמות שולית במהותה וסמלית בעיקרה. להיעלמותו הפיזי אין משקל משמעותי בנוגע למעמד חמאס, ליכולותיו המדיניות או הצבאיות, לפוליטיקה הפנימית הארגונית או הכלל-פלסטינית.
2. החיסול לא ישנה דבר במדיניותו של סינוואר בכלל ובעסקת החטופים בפרט, ובוודאי לא ישפיע על אופי ומהות הדרישות שלו.
3. לא תהיה בעיה למצוא להנייה מחליף, בטח ובטח אם תהיה "עסקה חילופים", אז יימצאו שפע של מחליפים מוכשרים ממנו.

**חיסול אסמאעיל הנייה: התפתחות משמעותית - אך לא מכריעה

חוקר התוכנית הפלסטינית במכון, יוחנן צורף, כותב:**

חיסול יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הנייה, הוא בהחלט אירוע רב משמעות. האיש מוביל את הארגון מאז 2017, אז נבחר לראשונה ליו"ר, כאשר ב-2021 נבחר בשנית. מוקדם עדיין לקבוע כיצד ישפיע הדבר על המשך המלחמה ועל חמאס כארגון, אולם עיתוי החיסול בעיצומה של מלחמה אחרי חיסול בכיר חזבאללה פואד שכר בלבנון וסלאח אל-עארורי סגנו של הנייה לפני חודשים אחדים, עשוי ליצור אפקט מצטבר.

יש לזכור שהניה מעולם לא היה מספר 1 בארגון. בהיסטוריה הקצרה של חמאס לא הייתה דמות שמעמדה היה מוכר ומקובל כמי שעומדת מעל כולם, להוציא אחמד יאסין. הדבר גם מלמד על אופיו של הארגון ואולי גם על סוד הישרדותו: בסיס עממי רחב מאוד, קבלת החלטות קרדינליות בקונצנזוס ונשיאה משותפת באחריות. חמאס תמצא מהר את מחליפו ותמשיך בדרכה תוך התאמתה לצרכי הזמן.

ראוי לציין שאחרי חיסול יאסין חלה התפנית שהובילה להשתתפות חמאס בבחירות 2006, בניגוד להתנגדותה להשתתף בבחירות 1996. השאלה היא אם לאחר 10 חודשים של מלחמה עקובה מדם יכול אירוע מהסוג הזה לחולל חשיבה חדשה בחמאס. מוקדם עדיין לומר, נראה שכל הערכה בעניין זה טרם שחרור החטופים וסיום המלחמה תהיה מוקדמת מדי. אבל יש כאמור משמעות גם לאפקט המצטבר שיכול להשפיע בכיוון חיובי לישראל.

מבחינת איראן, חיסול הניה חושף אותה כנותנת חסות חלשה שלא מסוגלת לגונן על בעלי בריתה המתארחים אצלה, את חדירותה המודיעינית ואת רברבנותה הרבה.